מאז שפורסם כאן הפוסט הראשון.

השנה האחרונה כבר על מכשירי החייאה, אבל בכל זאת, עדיין חי.

ומה אני חושבת על כל זה?

לפני כמה שבועות המנחה שלי לתזה תפס אותי לשיחת "יחסינו לאן" בלתי נמנעת, ושאל האם קורה משהו.

ואני סוף סוף הודיתי בפה מלא:

אני זוכרת שאני אוהבת תיאטרון. אני רק לא זוכרת למה.

יש גם ימים כאלה. הבעיה היא שיש פחות ופחות ימים אחרים.