מי מרוויח מהבוּרוּת?

בימים בהם סיוט החופש הגדול מתחרה בחום יולי-אוגוסט על הבכורה, תרשו לי לדלג על לינקים, מחקרים שנטחנו עד זרא, ועל גרפים של סטטיסטיקאים מדופלמים, ולקפוץ ישירות לשאלה:

מי מרוויח מהבוּרוּת?

ולפני שאתם ממהרים להצביע ולומר - "כולם מפסידים", קחו דקה למחשבה ממוזגת:

אם הגענו ליום המרגש בו ילדי מדינות העולם השלישי עוקפים את ילדינו במדרג החינוך העולמי, ואם, למרות המצב, מערכת החינוך הישראלית ממשיכה לזמן ולממן ועדה אחר ועדה, רק כדי לדחוף את מסקנותיהן לתיקיות המעלות אבק, הרי רק הגיוני להניח שיש מי שנהנה מפירות הבאושים של הבורות המצטברת.

כל עריץ באזורנו הפנים את מה שגילו רודני המאות הקודמות ומנהיגי הדתות השונות: הדרך לשלוט בהמון צייתן היא לקחת ממנו את הדעת, הדעה והעצמאות, וברגעי מצוקה להלעיטו בשעשועים מתובלים

בשנאת זרים-שכנים ולשלחו להילחם על כבוד הממלכה (מחיר זול לכל הדעות).

השכלה, כמו מזון משובח, יש לחלק במשורה רק לקבוצת הנאמנים הקרובים לצלחת.

בתחילת דרכנו כעם דמוקרטי בארצנו, האדרנו את החכמה היהודית לדרגת משאב טבע. וזה עבד!

הראש היהודי אכן המציא לנו פטנטים.

קחו למשל פטנט עברי גאה - אינטגרציה. כוונה מבורכת שבשמה ובשם האחדות הלאומית, נשחק החינוך והותאם (בדיוק כמו ערוץ 2) גם למסעודה משדרות.

עוד לא התאוששנו, והנה פטנט נוסף - התייעלות מערכת וצמצומים. אלו הולידו את ה"גימיק" הגדול מכולם: הגדלת מספר התלמידים בכיתות וקיצוץ במספר שעות לימוד שבועיות.

בשלב א' הושלכו שיעורי האמנות, המוסיקה וההעשרה לאשפה, אחר הפקידו מורה בודדה כבייביסיטר לארבעים תלמידים בכתה מיוזעת. ומי ששרד את תלאות ביה"ס היסודי, הגיע למפעל הציוני הגדול מכולם - מפעל הציונים.

אבל אל חשש, תלמידים יקרים, מבחנים אומנם יש בשפע, אבל, מאידך, כדי לעלות את אחוזי הצלחתכם, הורדו הדרישות למינימום. כי הצלחתכם היא הצלחת ביה"ס והצלחת המדינה. 

ואם סיימתם י"ב כיתות ועדיין אינכם שולטים ברזי הבנת הנקרא או בחשבון פשוט, זה באמת לא נורא. העיקר שיש לכם תעודת בגרות. ובשביל לשרת נאמנה בצבא ההגנה, אתם בסדר גמור!

עקום? מעוות? זהו רק פן אחד של התמונה.    

הפן השני הוא בתי הספר הייחודיים - הפרטיים והחצי פרטיים - המתפתחים באזורים האמידים, ונותנים, בברכת משרד החינוך, שירותי אקסטרה-חינוך לילדים שההבדל היחיד בינם ובין ילדי בתי הספר הממלכתיים אינו ברמת האינטליגנציה, אלא בחשבון הבנק של הוריהם.

והפלא ופלא, בתי הספר הללו אינם ממתינים להחלטת הוועדות הפדגוגיות והשרים, ואת השינוי הנדרש הם עושים הלכה למעשה.

איני מבקרת הורים שיש ביכולתם לבחור חינוך חלופי לילדיהם. תפקידם של הורים לדאוג לטוב ביותר עבור צאצאיהם. השאלה היא מדוע מה שמצליח בבתי הספר הייחודיים אינו מיושם בחינוך הממלכתי. והתשובה מחזירה את הגלגל לאחור: יש מי שמרוויח מבורות.

יש מי שמתעקש לבנות כאן חברה מעמדית. יש מי שמרוויח מחברה שבראשה מעמד עשיר, משכיל ומצומצם, ובזנבה אספסוף גדול ונבער  - "וסל" חלש, שאין לו יכולת לחצות קווים, שילדיו יישארו לעד נעולים בגטאות-פיתוח ומפעלים קורסים, ושהלחם שיביא לביתו תלוי בטוב ליבו של ה"אציל" בן המעמד הגבוה.

האם ישראל, כמדינה, תרוויח מהבערות בטווח הארוך? 

זו שאלה רטורית. 

ומצד שני, עם זן המנהיגים המובילים את המדינה בעשור האחרון, הסבירות ממילא נמוכה. 

ועוד נקודה למחשבה: גם הרצון הטוב ביותר והמהפכות החינוכיות הגדולות ביותר לא יהפכו ילד רעב לתלמיד טוב. ילד רעב משקיע את הפוטנציאל הטמון בו רק בדבר אחד: בצורך המידי להשביע את קיבתו הריקה.

בישראל חיים יותר מחצי מיליון ילדים מתחת לקו העוני. חצי מיליון!