המבוא של אוסקר ויילד ל"תמונתו של דוריאן גריי", הספר המכונן ביותר שקראתי מעולם. אבל מעולם.

וזה המבוא בשלמותו:

האמן הוא זה היוצר דברים יפים.

מטרת האמנות היא לגלות את האמנות ולהסתיר את האמן.

המבקר הוא זה המסוגל להעביר את התרשמותו מדברים יפים מאופן הבעה אחד לאופן הבעה אחר, או מחומר אחד לחומר אחר.

דרך הביקורת הגבוהה והנחותה ביותר היא צורה של סיפור חיים.

אלה המגלים משמעות מכוערת בדברים יפים הם מושחתים מבלי שיהיו מקסימים. זהו פגם.

אלה המגלים משמעות יפה בדברים יפים הם מתורבתים. לאלה ישנה תקווה.

אלה הם הנבחרים; לגביהם, משמעות הדברים היפים אינה אלא היופי בלבד.

לא קיים ספר מוסרי או בלתי מוסרי. כל הספרים כתובים היטב או כתובים גרוע. זה הכל.

סלידתה של המאה התשע-עשרה מהריאליזם היא זעמו של קאליבן כשהוא רואה את פניו במראה.

סלידתה של המאה התשע-עשרה מהרומנטיקה היא זעמו של קאליבן כשאינו רואה את פניו במראה.

חייו המוסריים של אדם מהווים חלק מהחומר של האמן, אבל מוסר האמנות מורכב משימוש מושלם באמצעי בלתי מושלם. האמן אינו שואף להוכיח דבר. אפילו דברי אמת אפשר להוכיח.

לאמן אין נטיות מוסריות. נטיה מוסרית כלשהי באמן הינה גינוני סגנון שאין לסלוח עליהם.

לאמן אין נטיות חולניות. האמן יכול להביע כל דבר.

המחשבה והלשון הן מכשירי אמנותו של האמן.

החטא והצדקה הם חומרי אמנותו של האמן.

מנקודת ראות הצורה, אמנותו של המוסיקאי היא הדגם לכל האמנויות. מנקודת ראות הרגש, מקצועו של השחקן הוא הדגם לכל האמנויות.

כל האמנויות הן פני השטח וסמל כאחד.

אלה הנכנסים אל מתחת לפני השטח מסתכנים בנפשם.

אלה הקוראים את הסמל מסתכנים בנפשם.

האמנות משקפת את פני הצופה, לא את החיים.

חילוקי דעות בדבר יצירת אמנות מראים כי היצירה הינה חדשה, מורכבת ומלאת חיים.

כאשר קיימת מחלוקת בין המבקרים, האמן שלם עם עצמו.

אנו יכולים לסלוח לאדם שיצר דבר בר-תועלת כל עוד איננו מעריץ אותו. הנימוק היחידי ליצירת דבר חסר-תועלת הוא שהינו נערץ ביותר.

כל מעשה האמנות הינו חסר-תועלת לחלוטין.

אוסקר וויילד