ביתנו הקט הוא אי חילוני רדיקלי (נישואי קפריסין וכו') בתוך יישוב שהיה חילוני במקור, ובשנים האחרונות הדתיים הולכים ומתפשטים בו (סמלית כמובן- בפועל הם לבושים די הרבה, ליטא שיק). זה היה רק עניין של זמן עד שנחשב לאזור דתי למהדרין, ואכן כך קרה. את קטלוג איקאה, שמיועד לבורגנים חילונים, אנחנו לא מקבלים. עיתונים חרדיים ימניים ודפי זהב לעסקים דוסים דווקא כן, למורת רוחה של תיבת דואר המתפקרת שלנו, שבימים טובים מכילה רק את עיתון "הארץ" (כן כן! אנחנו המנויים היחידים בכל האזור!) שזוכה למבטי נאצה (כמו גם הגופיה שלי באוטובוס, שלפני כמה ימים גם זכתה לקללות שלא היו מביישות ילדון מטאליסט ממוצע).
והנה ברושור שקיבלנו ממשרד התחבורה על זהירות בדרכים, כמו שקיבל לאחרונה כל בית בישראל. רק מה- כשכולם קיבלו ציור של התא המשפחתי ה"קלאסי"- יענו, אבאמא והילדים- אנחנו קיבלנו את הגרסא המטוהרת לעיניים החרדיות יראות השמיים, כלומר בלי נקבות, רחמנא ליצלן, הרי זו טומאה וירחם השם. אלא שיצא בטעות (או שזה רק הדמיון הפרוע שלי?) שהציורים קיבלו קונטקסט קצת שונה, אפעס. ובמקום המשפחה המאושרת שנזהרת בדרכים לתפארת המדינה והלאום, קיבלנו שתי אפשרויות:
- שני הומואים חרדים שאמצו ילד ומקיימים משפחה למופת (האח הידד לליברליות הדתית!)
- פדופילים חרדים הצדים את טרפם הרך והענוג (החברה החרדית מכה על חטא?)
תראו לבד:
האבות המאושרים והילד בתמונה משפחתית מאושרת, או שמא אנחנו עדים לטרום-אונס ברוטלי, שהרמז המטרים שלו הוא החזקת הידיים (מישהו אמר "שמירת נגיעה"?)-
ועכשיו הם מתפצלים ועושים תורות על הקורבן (שימו לב למבט הזדוני ולילד שלא יודע מה מחכה לו)-
אספנו עוד כמה שיהיה שמח. מרחוק הכל נראה בסדר, אבל שימו לב להחלפת המבטים הזדונית בקלוז-אפ-
וזה סתם קרע אותי מצחוק. הקסדה זה מה שאמור להגן על הקורבן? אולי גז מדמיע?
ולסיום, תמונת הפרידה (הילד קצת גדל, לא? כנראה החוויה בגרה אותו), ואחריה הנלוזים כבר אורבים לבשר טרי שיורד מהאוטובוס-
אני מכריזה בזאת על תחרות "ספר את התמונות". מה הסיפור שמאחורי התמונות? יש רעיונות? שתפו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
טלי רבן-הכט
