בזמן האחרון מגיעות אלי הרבה פניות באי-מייל מתלמידי משחק, או סתם מתעניינים, שמבקשים עצה לגבי בחירת מונולוגים לעבודה. כדי לעזור באופן גורף (וכן, גם כדי לגרות את הסקרנות של שאר הקוראים שלי להתעניין ולהרחיב קצת את מעגל ההיכרות שלהם עם הדרמה), החלטתי לרכז כאן את המונולוגים שיקרים לי במיוחד, שהם פנינה לשחקנים, בקטגוריה חדשה.

(הערה קטנה: אני אשתדל לא לתת כאן את המונולוגים המובנים מאליהם, שכל שחקן כבר מקיא, אלא דווקא היכרות עם הפחות מוכרים ולא פחות נפלאים.)

והנה המונולוג הראשון בסדרה. שחקנים, אני מקווה שזה יועיל לכם. קוראים, אני מקווה שתהנו.

מתוך "המלט"/ ויליאם שייקספיר, מערכה 2, תמונה 2, תרגום ט. כרמי:

המלט:

בזמן האחרון- ואיני יודע למה-

נאספה כל שמחתי, חדלתי לחלץ את עצמותי;

ובעצם, ירדה עלי מרה כה שחורה,

שכל היקום הזה, הבנוי לתלפיות,

נראה לי כצוק צחיח על עברי-פי-נצח;

האפיריון המעולה הזה, האויר, ראו-נא,

הרקיע המפואר הזה המרוקע מעל,

התקרה המלכותית הזאת המשובצת שלהבות זהב-

כל זה, בעיני, אינו אלא ערב-רב של אדי תרעלה ורקבון.

ובן האדם- איזה מעשה-חושב!

כה נשגב בתבונה! כה אדיר בכוחות הנפש!

בתבניתו ותנועתו- מה מותאם ומופלא!

במעשהו- כמו מלאך מרום! בהשגתו- כמו אל עליון!

תפארת היקום, נזר הברואים!

אך בעיני-

מהו היצור הזה, אשר זוקק מן העפר?..

שאלות, בקשות, הערות וטובות הנאה אישיות- חלון התגובות לרשותכם.