א.ר, שמכנה את עצמו "בחור רציונליסט", פרסם את הפוסט הבא, שמובא לפניכם כלשונו. לא, למי שיתהה (ובהחלט תתהו, חכו לתגובות שבהמשך), לא מדובר מבחינתי ב"סגירת חשבונות" או כל מיני דברים אפלים שיאים למאפיה. אני מודה שכעסתי. אפילו מאוד. ההצהרות שא"ר מפריח בגאווה מזכירות לי עד כמה תרבות הפכה למילת גנאי, לעלוקה כלכלית, לאוננות חסרת תועלת פרודוקטיבית- בחברה שא"ר מייצג בכבוד, שמנופפת בגאווה בדגל ה"תועלת", היצרנות, האחידות הפיקטיבית. דיאלוג התגובות בינינו רק מוכיח, בעיני, עד כמה אדם שאינו מסוגל להעריך ולנצל את הכלים שהתרבות העניקה לו (ובראש ובראשונה הרחבת האופקים והטלת הספק במושג הצדק האבסולוטי), הופך להיות אדם כוחני, מתלהם, חסר כל יכולת לפתח דיאלוג עם הזולת.

נתון מעודד ומסקנה בצדו   עיתון הארץ מפרסם היום כי לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ההוצאות הציבוריות על תרבות, בידור וספורט גדלו השנה ביחס לשנה שעברה בשיעור גדול משיעור הצמיחה הכללית במשק. זה נתון מעודד למדי, שכן ההוצאות הללו נחשבות לבלתי הכרחיות והן מעידות על רווחה יחסית של הציבור ועל ביטחון כלכלי גובר. יתר על כן, מתוך כלל ההוצאות, מימן הציבור שיעור גדול יותר מבשנים שעברו, וזה מעודד אף יותר.   יש לנצל את ההון העודף שהציבור מזרים לספקי תרבות, בידור וספורט כדי להפסיק את התמיכה הממשלתית בהם. ממילא אין זה ראוי ומוסרי שהממשלה גובה מסים מהציבור ומוציאה אותם על מותרות כאלה, ועתה יש הזדמנות פז להפסיק את ההסדר הזה בלא לפגוע קשה בספקי השירותים הללו.   צריכים לזכור שהממשלה אינה מסוגלת לתמוך בכל מי שמעוניין לעסוק בתרבות, בבידור ובספורט, וחלוקת התקציב נעשית על-ידי אנשים מועטים האוצרים בידיהם כוח רב למדי, והמחוברים בטבורם, בדרך כלל, למוסדות התרבות הנהנים מהתקציב. מעבר לכל הנימוקים הסטנדרטיים נגד הסדר זה, מתבלט הנימוק שהוא מוביל לעיוות מצער של תרבותנו. כאשר הממשלה מסבסדת מוסדות תרבות מסוימים, היא מקנה להם יתרון גדול על מתחריהם, ובאופן טבעי הדבר מגדיל את האטרקטיביות שלהם בעיני הציבור ובסופו של דבר הופך אותם למובילי תרבות בלא כל קשר לאיכותם האמתית וליכולתם למשוך את הקהל אחריהם בכוחות עצמם. הממשלה, בסבסדה את המוסדות הללו, מפחיתה אפוא את התחרות בשוק התרבות ומנציחה את המצב הקיים. כך מוסדות תרבות כושלים, שהציבור למעשה אינו מעוניין במרכולתם, ממשיכים להתקיים, ואילו מוסדות תרבות רעננים ותוססים אינם מצליחים למשוך תשומת לב מספיקה כדי לשגשג.   זעקותיהם של האומנים עצמם על גסיסת התרבות, המושמעות במטרה להגדיל את התקצוב הממשלתי להם או לפחות למנוע את הקטנתו, ראויות להתעלמות; הלוא להם יש אינטרס כלכלי בדבר. העובדה שפרט להם הציבור ברובו די אדיש לעניין, מלמדת שהמהלך אינו רק רצוי, אלא גם בר ביצוע, ויפה שעה אחת קודם.

נכתב על ידי א"ר, 19:56 27/7/2004

וזהו דיאלוג התגובות הפורה בינינו-

טול (האתר שלי) , 17:11 1/8/2004: כל כך הרבה שטויות בפוסט קצר אחד... בקרוב אתווכח איתך בהרחבה בבלוג שלי. לא כרגע, אני כרגע עצבנית מכדי להגיב בצלילות. הוסף תגובה לתגובה

א"ר (האתר שלי) , 19:48 1/8/2004: מתוך עיון קצר בבלוג שלך אני מתרשם שאת בחורה תלותית ורדודה. העובדה שאת חובבת אומנויות מכל הסוגים ומכל התקופות ושאהודות עלייך יצירות הטומנות בחובן מסרים מנוגדים מלמדת שאינך ביקורתית ושהאומנות לגבייך היא כנראה לא יותר מאשר אמצעי לטפח תדמית עצמית של אדם מודרני, משכיל ונאור. הייתי מנחש שבכלל לא קראת חלק גדול מהיצירות שאת מעלה על נס ברשימות שלך, ושאם קראת אותן הן נותרו לך בלתי מובנות בדרך כלל. כל זה מסביר כמובן את התגובה הרגשית המשונה שלך לפוסט שלי, שהרי עבורך הפוסט הוא לא פחות מאשר איום מידי על האופן שבו את תופסת את עצמך ואת העולם: נכונות מצדך לבחון, ולו לרגע קט, את ההיגיון שמאחורי דבריי תוביל בהכרח להכרה שכל קיומך אינו אלא העמדת פנים אחת גדולה, דבר שהוא כמובן לבלתי נשוא עבורך. לו רציתי בטובתך, בדרך אגב, הייתי ממליץ לך לפיכך שלא להיכנס עוד לבלוג שלי. הוסף תגובה לתגובה

טול (האתר שלי) , 20:26 1/8/2004: שועשעתי. דרך יפה ויצירתית לספוג ביקורת. בקרוב פוסט התגובה. ולא לדאוג, אין לי עוד כוונה לבזבז כאן את זמני. איך אומרים? החיים קצרים, ויצירות-המופת-שחייבים-לעשות-את-עצמך-כאילו-קראת הן מרובות. הוסף תגובה לתגובה

א"ר (האתר שלי) , 20:32 1/8/2004: מצחיק וצפוי שאת טוענת כאילו אני הוא שאיני מסוגל לקבל ביקורת. הלוא כל עובר אורח יכול להתרשם שאני כתבתי פוסט ענייני ואילו את הגבת באופן גס רוח ובלתי מנומק. הוסף תגובה לתגובה

טול (האתר שלי) , 20:40 1/8/2004: שלב הקללות התחיל, יפה יפה. אילו היית מעלה מערך טיעונים מקיף ושלם, ותומך בטענותיך על ידי הדגמות- כמו למשל, מביא סימוכין סטטיסטיים אחרים לעובדה כי התרבות כפי ש"הוכחת", היא עניין מיותר בציוויליזציה האנושית (מה שכמובן כל כך שגוי, שמגוחך בכלל לעסוק בכך. האנושות מתקדמת יד ביד עם התפתחות אמנותית לאורך ההיסטוריה), הייתי אומרת ניחא. אבל אתה בסך הכל מתחבא מאחורי הגדרת ה"רציונליסט" השיקרית (מצטערת, אבל אין לך מושג קלוש מהו רציונליזם, כל הפוסטים מוכילים זאת) שמאוחוריה מתחבא לא אחר מאשר עוד ביטחוניסט בעל תפיסה חברתית, כלכלית וחינוכית ימנית, שגדל והתחנך בלי שום ספק כתוצר גאה של מערכת החינוך המתלהמת והעילגת שלנו, תחת הסיסמא שאתה כל כך מדגיש בפוסט הזה "בערות זה כוח" (1984, מכיר? אני אישית כמובן לא קראתי). ולכן, לצערך, אולי עובר אורח היה חושב כמוך, ולרוע המזל אני לא עובר אורח רדוד שמרפרף, אלא קראתי לעומק. וכן, הזדעזעתי. אין בכך כל רע. זה לא הופך אותי לגסת רוח, אלא למישהי שחושבת שכתבת שטויות. יש הבדל. הוסף תגובה לתגובה

כן, חטאתי. אני מודה. אני חושבת שצריכה להיות תמיכה ממשלתית בתרבות. זו חוצפה ובורות להגיד ש"אין כסף". לא רק שיש, אלא שהוא הולך למטרות "התיישבותיות" ובטחוניות שלא נרחיב עליהן כאן. בעיני, התרבות היא סוג של מזון. לא מזון גופני, לא כזה שמצטלם טוב בכותרות של ערוץ 2, אלא מזון נפשי. כמו הלחם, גם האמנות חיונית להישרדות האנושית. למעשה, מתקיימת בין שני המזונות הללו סימביוזה- ללא הלחם לא תשרוד תרבות, וללא התרבות ללחם לא יהיה טעם. האדם לא חי רק על הישרדות הגוף, אלא גם על פיתוח החשיבה. אי אפשר להכחיש את העובדה הזו.

התרבות, לא רק בארץ, מעצם הגדרתה מהווה אופוזיציה. התרבות מטילה ספק בערכים המקודשים לחברה ולמדינה. בכל חברה, בכל מדינה. נוצר כאן פרדוקס חיוני ותמוה- המדינה תומכת בגופי תרבות, שלמעשה מממנים, בכספים שהם מקבלים מהמדינה, יצירות שמערערות ומספקות אלטרנטיבה, או סימני שאלה גדולים, לצדקת דרכה של אותה מדינה ממש. נכון, אירוני. אבל בדיוק ביכולת של מדינה לתת אפשרות קיום לאופוזיציה, לתמוך בהקמתה ובהשרדותה של אופוזיציה שכזו בדמות פיתוח תרבות, נמדדת ההגדרה של המדינה כדמוקרטיה. לאורך ההיסטוריה, מדינות שמנעו מהאמנים תמיכה וסבסוד היו מדינות דיקטטורה (ולצורך העניין אין מדובר באמנים מגויסים, שנכפה עליהם לעסוק באמנות בשירות המדינה, אלא באמנות חופשית). ביום שיהיה קונצנזוס מדיני מהסוג שא"ר מציע בפוסט, ותוסר לחלוטין התמיכה הממשלתית בתרבות ובאמנות, לי תידלק נורה אדומה.