והפעם מאגר המונולוגים עושה כבוד לאחד המחזות הגדולים שנכתבו בעברית- "חפץ" של חנוך לוין.

הנה המונולוג הראשון מתוך שניים.

"חפץ"/ חנוך לוין, תמונה 2.

שוקרא:

למטה! למטה! למטה, איש אומלל!

מה אתה עומד לי פה על המרפסת כמו מאושר ממשפחת המאושרים?!

מה אתם מעמידים פנים, כולכם, שאצלכם הכל בסדר?!

הרי אי אפשר לשאת את זה, הרי הצביעות הנוראה הזאת תשמיד לי את הלב! אתם, כנופיות פצועים ומתמוטטים, לא נותנים למאושרים את הזכות האלמנטרית של אדם מאושר- לראות את האומלל אומלל.

למה להם להיות מאושרים, אם כל אומלל נראה ומתנהג כמוהם?! טישטשתם את התחומים, הרסתם את הסדר הטוב! ולמה הממשלה מאשרת דברים כאלה, הייתי רוצה לדעת! ממשלה אומללה!

אני אומר לך שלא אנוח עד שאעמיד אתכם במקומכם, וכל המסכנות שלך ושל אחיך לאומללות תיראה ברור על הפנים שלכם, והחרפה תנמיך אתכם ארצה, שנדע סוף סוף, אחת ולתמיד, מי אומלל ומי מאושר! העונג בשורה אחת, והכאב בשורה שניה! החיוך בשורה אחת, והצעקה בשורה שניה! כי יש גבול לאנרכיה! ועל כן אני פונה אליכם, אומללים בכלל וחפץ בפרט: תפסו את מקומכם! ראש למטה, כתפיים שמוטות, ואף מילה! (צועק) אומללים בני זונות, הסירו ידיכם המטונפות מן האושר! (פתאום שקט) שאוכל כבר לישון בשקט. (שוב בצעקה) בוז לאומללים! בוז! בוז!!! (בטון רגיל) לילה טוב. (יוצא במהירות)