אני נכנסת לאט, עם הרבה טקס בישבן

וכל האינרקונטיננטליה מדגדגת לי כאן (וכאן. וכאן. רגע, יותר למטה, הו כן, בדיוק שם.)

(מאיר אריאל זצ"ל)

פוסט אחרון לפני הטרמינל.

עוד כמה שעות אני זזה. נתראה עוד כמה שבועות (כמה? לא מגלה. הפתעה. איזו דרך נלוזה להרוויח כניסות)

לעדכן מארה"ב (סליחה- מעתה אל נא תאמר אַרְהָב, אמור אוּסָה) אני לא אוכל כנראה, מטעמי מחסור בציוויליזציה (אני מקווה לפחות), אבל אני מקווה שיצא לי לקרוא אתכם קצת, אחרת יהיה קריז קשה. אני משאירה כאן את הנביא שישגיח עליכם. תתנהגו יפה, תהיו טובים.

ואיך אפשר בלי קצת קולטורה בבלוג הזה. אז הנה:

אני יוצא

מרש

הכי חיים.

(אבות ישורון)

הגלויה כבר בדרך. נופפו לי לשלום, נקודות קטנות מלמטה.

טה-טה.

(וכמעט שכחתי: תודה לירונימוס מקסימוס על עיצוב הכותרת. אתה גבר שבגברים, אין כמוך)