התעוררתי ב- 11 במקום ב- 7.

אף אחד לא התקשר מהעבודה לוודא שהתעוררתי. שעון מעורר אף פעם לא הספיק.

משפחה של 5 נפשות גמרה את החלב, אין קפה.

בבית שלי רק אני שותה קפה. תמיד יש חלב.

רק כלבה אחת נובחת אלי בבוקר, מחכה לצאת לטיול.

רק כלבה אחת. רק רצועה אחת. יד ימין חופשיה מכלבה שניה. מרגיש מוזר.

הבית ריק. אני לבד. ארבע קומות של שקט. אני מדליקה רדיו. עדיין שקט לי.

אני סוגרת את הרדיו והולכת לעבוד על המחשב.

המחשב זר לי, שום דבר לא עובד כמו שאני רגילה. הדף נשאר ריק גם אחרי שעתיים של ישיבה.

יושבת מול הטלפון, מחכה שיתקשרו.

עושה רשימה. לפתוח חשבון בנק. לקנות שמפו. לקנות לי כוננית ספרים, אין מקום לכולם. לקנות לו מתנת יום הולדת, זה בקרוב. ללכת לרופא, אני מדממת כבר יותר מחודש רצוף וכאבי תופת. ללכת לדואר. לעיריה. למשרד הפנים. לפסיכולוג. לכתוב שני סמינרים בעשרה ימים. לנהל פסטיבל שעולה בקרוב. לכתוב ארבעה מערכי שיעור. להפיק גליון חדש. חייבת להעסיק את עצמי כמה שיותר. לא לחשוב.

אין לזה סוף.