פחות תיאטרון. יותר אישי.

זה מה שאני צריכה כרגע, ולא יכולה לחשוב על שום דבר אחר.

האֶבֶל מפעפע בי, הדרמה המוכרת, המוחצנת והקיצונית שבארון הספרים נדחקת הצידה לטובת האֵינְדרמה- הלבָד החדש, השקט, שלא עושה עניין אבל הולך וסודק מבפנים, בלי שיראו.

אולי זה אישי מדי לפורום הזה. כאן מכירים אותי. אפילו די קל לזהות ברחוב. לא יודעת, המדיניות החדשה עדיין לא ברורה לי. בקרוב אבין מה נכון יותר.

תודה לכם על הנסיון להושיט עזרה. בכנות לא אופיינית אני אומרת, יש כאן כמות אנשים לא מבוטלת שממש עצוב לי שלא אזכה להכיר לעומק לעולם.

חודש טוב שיהיה.