העם אמר את דברו, אז הנה ההמשך.

להסברים ולפרק הראשון- כאן.

אחת קטנה לפני שממשיכים: לא לדאוג. עדיין לא היטמטמתי כולי. בסוף, כמובן, יבוא ניתוח ודיון בנוסח "מה-היה-לנו-פה". אתם מוזמנים להתחיל את זריקת הרשמים בתגובות כבר עכשיו, כמובן.

תמונה 4

(פופובה, לוקה, סמירנוב)

סמירנוב            (בעודו נכנס, ללוקה) גולם, אידיוט! אתה מדבר יותר מדי… מטומטם! (מבחין בפופובה, נימת דיבורו משתנה לפתע, בהבעת חשיבות) גבירתי, הרשי לי להציג את עצמי: אני סגן בדימוס בחיל התותחנים, בעל אחוזה, ושמי גרגורי סטיפנוביץ' סמירנוב! אני נאלץ להטריד אותך בשל עניין בעל חשיבות עליונה…

פופובה              (בלי להושיט יד) מה רצונך?

סמירנוב            בעלך המנוח, שהיה לי הכבוד להכירו, נשאר חייב לי סכום של אלף ומאתיים רובל. ומכיוון שאני מוכרח לשלם מחר את הריבית בבנק החקלאי, אני נאלץ לבקש ממך, גבירתי הנכבדה, לשלם לי את הכסף עוד היום.

פופובה              אלף ומאתיים… ועל מה היה בעלי חייב לך את הכסף?

סמירנוב            הוא היה קונה ממני חציר.

פופובה              (נאנחת, ללוקה) בבקשה ממך, לוקה, אל תשכח לדאוג שייתנו לטובי מנה נוספת של חציר.

(לוקה יוצא)

פופובה              (לסמירנוב) אם ניקולאי מיכאלוביץ' נשאר חייב לך, מובן מאליו שאשלם את מלוא הסכום. אבל, אני מבקשת ממך לסלוח לי, היום אין לי כסף מזומן איתי. מחרתיים יגיע מהעיר רואה החשבון שלי, ואני אורה לו לשלם לך את המגיע לך, ובינתיים אני לא יכולה למלא את בקשתך… וחוץ מזה, היום עברו בדיוק שבעה חודשים מאז שבעלי נפטר, ויש לי כזה מצב רוח, שאני מרגישה שאינני מסוגלת לעסוק בענייני כספים שכאלה. 

סמירנוב            וגם לי יש מצב רוח, מפני שאם לא אשלם מחר את הריבית, אני לא רק אפשוט רגל, גם את הראש יפשיטו ממני. יעקלו לי את האחוזה!

פופובה              מחרתיים תקבל את כספך.

סמירנוב            הכסף לא דרוש לי מחרתיים, אלא היום.

פופובה              סלח לי, אבל היום אינני יכולה לשלם לך.

סמירנוב            ואני אינני יכול לחכות עד מחרתיים.

פופובה              מה אני יכולה לעשות שעכשיו אין לי מה לתת!

סמירנוב            במילים אחרות, את לא יכולה לשלם?

פופובה              לא יכולה…

סמירנוב            הממ!.. זאת המילה האחרונה שלך?

פופובה              כן, המלה האחרונה.

סמירנוב            האחרונה? את בטוחה?

פופובה              בטוחה בהחלט.

סמירנוב            אני מאוד מודה לך. הכל נרשם. (מושך בכתפיו) ועוד רוצים, שאשאר שליו ורגוע! רק עכשיו, בדרך לכאן, פגשתי גובה מיסים ששאל אותי: "למה אתה תמיד כועס, גרגורי סטיפנוביץ'?"   אלוהים ישמור, איך אפשר שלא לכעוס? אני צריך את הכסף נואשות… מוקדם בבוקר אתמול, עוד לפני הזריחה, נסעתי לערוך ביקורים אצל כל החייבים לי… אם רק אחד מהם היה משלם את החוב! עייף כמו כלב, ישנתי באיזה מקום- השד יודע איפה, בפונדק של יהודון ליד חבית של וודקה… ובסופו של דבר אני מגיע הנה, שבעה-עשר קילומטרים מהבית, מקווה ומתפלל שאקבל בחזרה את כספי- ומה אני מקבל במקום זה?- "מצב רוח!" איך אני יכול שלא לכעוס?

פופובה              נדמה לי, שהשתמשתי במילים ברורות: רואה החשבון יחזור מהעיר, ואז תקבל את הכסף.

סמירנוב            לא באתי אל רואה החשבון, אלא אלייך! מה לעזאזל, סליחה על הביטוי, אכפת לי מרואה החשבון שלך!

פופובה              תסלח לי, אדוני הנכבד, אני לא רגילה לביטויים כאלה, וגם לא לטון כזה. אינני מוכנה להקשיב לך יותר.

(פופובה יוצאת במהירות)

המשך יבוא, אלא מה?