"היי, אני מצטער על אתמול. את רוצה אולי להיפגש בחמישי?" קראתי את ההודעה ממנו באמצע שיעור תנ"ך ביום שלמחרת.
ושוב חשבתי על הבלוי שלנו, לא כעסתי ולא שמחתי, הייתי עצמי, לא רציתי להתעסק בזה.
"מצטער על מה?" החזרתי.
"על זה שנישקתי אותך, פשוט חשבתי שאת רוצה שנחזור" קיבלתי תשובה.
כמעט בכיתי, אבל לא הצלחתי. ילדים התחילו לדאוג לי ושאלו אותי מה שלומי, כמובן שזה היה הדבר האחרון שרציתי. ברגע שהצלצול הגיע הלכתי לחצר, התחבאתי בפינה שלי מאחורי בית הספר. לא ידעתי מה לעשות עכשיו. להגיד לו שאני רוצה אותו? אני רוצה אותו? התיישבתי על הקרקע הקרה וטמנתי את ראשי בין רגלי שהיו מקורבות לחיקי. לא רציתי לחשוב על זה, אני אף פעם לא רוצה להתמודד עם דברים, אבל הפעם אני חייבת, אני לא יכולה להתעלם.
לא עניתי לו. בהמשך היום הסתובבתי עם הראש למטה, מובסת ומאוכזבת, מעצמי.
הוא השאיר לי הודעה בבלוג שבה ביקש שאצלצל בערב. רציתי, באמת שרציתי, אבל כשהחזקתי את הטלפון ביד וחייגתי לאט את הספרות ידי נעצרה והנחתי את הטלפון.
ישבתי ובהיתי בו כמה דקות ואז הלכתי לחדרי, הטבעתי את עצמי במוזיקה וקיוויתי לחשוב על משהו אחר.
היום צלצלתי אליו. יצאתי לגינה, בלילה וחייגתי.
"הלו?" הוא ענה
"היי" מלמלתי
"היי"
"אני מצטערת שלא צלצלתי, אני... הייתי מחוץ לעיר" המצאתי תירוץ "מה קורה?"
"סתם רואה סרט"
"אני מפריע?" לא באמת היה לי אכפת אם הוא עסוק.
"לא זה בסדר. אז..?" שאל וציפה שאני אעלה את הנושא.
"אז?" רעדתי מקור ומפחד ממה שעתיד לקראת.
"אני מצטער על... מה שהיה... פשוט, חשבתי..." אמר במהירות.
"זה בסדר, אני, אני לא יודעת מה אני רוצה"
"לי לא אכפת" אמר
"לא אכפת?" שאלתי, נפגעתי, מה זאת אומרת?
"אני מתכוון, אני רוצה אבל, אני האחרון שרוצה ללחוץ עליך"
"אין פה אף אחד אחר, אתה לא האחרון ולא הראשון" מלמלתי "בתיאוריה זה תמיד נשמע טוב אבל כשאנחנו מנסים זה לא הולך" אמרתי, ולא ידעתי למה. קודם כל כך רציתי אותו וייחלתי לרגע שנדבר על זה, ועכשיו אני משתפנת?
"זה תלוי אם את צריכה את זה" אמר וקולו נשמע מוסך דעת.
"מה זאת אומרת צריכה?" לא הבנתי, זה נשמע רע.
"יש לך עוד חברים, זה תלוי אם את צריכה גם אותי!" הסביר בחוסר סבלנות
"מה? אתה מבין מה אתה אומר עכשיו?"
"לא..." אמר בשקט
"טוב א-"
"אמילי" עצר אותי "פעם אחת תדעי מה את רוצה, את תמיד אומרת שאין לך מושג ושאת לא יודעת" חזר לדבר בשקט כהרגלו.
"אני לא יודעת" אמרתי בבושה
"אז תדעי, בבקשה תגידי לי"
מה שהוא אמר קודם מאוד הכעיס אותי, לא יכולתי לתאר כמה זה פגע בי.
"אני אומר שננסה שוב, פעם שלישית גלידה!"
"זאת פעם שניה" אמרתי בקרירות "ומה אם זה לא יצליח?"
"זה יצליח" אמר בהחלטיות "אמ.. תקשיבי מחכה לי אוכל על השולחן, אז את יכולה להגיד לי מה את מחליטה עכשיו?"
סליחה? עכשיו זה ממש עיצבן אותי, למה הוא חושב שהוא יכול לדבר אלי ככה?
"טוב פעם אחרת עזוב ביי" אמרתי וניתקתי.
הסתובבתי בגינה ברגזנות. רציתי שהוא יגיד לי שהוא אוהב אותי, שהוא רוצה להיות איתי ושקשה לו בלעדי! אבל הוא רק אמר שאני אזדרז כי הוא רוצה לאכול!
"אמילי תחזרי פנימה, קפוא בחוץ ואת יחפה!" צעקה אימי מהבית.
באמת היה קר בחוץ, אבל לא הרגשתי את זה, רק הגרון שלי היה יבש וחנוק. שלחתי מבט לנוף שנשקף מולי וחזרתי לבית.
יומיים למחרת, הייתה זאת שעת ערב ואני הייתי במסיבה אצל ידיד שלי. יצאתי החוצה וחייגתי את המספר שלו מהר. ולפני שהספקתי לחשוב על מה שאני עושה הוא ענה "שלום?"
"היי, מה קורה?" שאלתי בקול קצת מפוחד
"בסדר, ואת?"
"גם..." מלמלתי
"החלטת משהו?" שאל ושוב זה עיצבן אותי, הוא אמר שהוא לא רוצה להאיץ בי אבל...
"לא ממש, אני..." מלמלתי אחרי שקט קצר
"מה?" שאל במהירות ובקולו נשמעה דאגה.
הרבה משחבות התרוצצו בראשי, וחשבתי שאני צריכה להגיד לו מה אני באמת מרגישה כי ככה זה עובד...
"תקשיב" התחלתי בקול בטוח "אתה אומר שאתה לא רוצה ללחוץ, אבל אתה גם לא אומר לי שאני חשובה לך, ושאתה רוצה שנהיה ביחד!"
"אני..." מלמל בשקט
חיכיתי, אם עכשיו הוא לא יגיד משהו אני אשתגע.
"אמילי, אני אוהב אותך ואני רוצה להיות איתך" הוא אמר בטון משועשע "זה מה רציתי שאני אגיד?" שאל וצחקק
לא הבנתי למה הוא צחק, אבל זה לא נשמע טוב ורומנטי כמו שדמיינתי את זה.
פלטתי אנחה שקטה.
"אמילי בחייך תחזרי פנימה!" צעק לי ידיד מהמסיבה.
"אתה אומר את זה רק כי אתה רוצה את הריקוד שהבטחתי לך!" צעקתי בחזרה
"אולי! מה תעשי לי אם כן?" הוא צחקק, ולמרות שלא היה אלכוהול במסיבה הוא נשמע דיי מסטול.
"בסדר, בסדר, חכה בסבלנות ואני אבוא..." אמרתי וחזרתי לשיחה.
"טוב אני אדבר איתך" אמרתי לו
"בסדר" הוא אמר ונשמע קר
ניתקתי וחזרתי פנימה.
יום למחרת בשיעור ערבית, הייתי עייפה ומותשת מהמסיבה. ציירתי כוכבים קטנים ואדומים על נייר המחברת שלי כשהרגשתי רעד בכיס שלי. הוצאתי את הפלאפון שלי וקראתי את ההודעה ממנו "היי החלטת מה קורה איתנו? אם תרצי שנהיה ביחד אני אביא לך משהו ליום האהבה! וכן, זה שוחד!"
עצרתי לרגע,
'חלומות בהקיץ,
זיכרונות ישנים, פצעים פתוחים,
אהבות מכל הסוגים ואכזבה חוזרת.
זמנים שאיבדתי, שעות שהתפללתי,
דברים שקלקלתי ואהבה בוגרת.
ימים שלא יחזרו, קשרים שלא יתוקנו,
והוא...'
"אני מצטערת, אבל אני חושבת שעדיף שלא נהיה ביחד..." שלחתי
כמה דקות עברו לפני שקיבלתי תשובה ועדיין לא קלטתי מה עשיתי.
"בסדר, אם ככה, אני חושב שעדיף שלא נדבר בזמן הקרוב...".
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
