לא לפי הסדר ,נתגבר

אני לא יודעת ,אני כל כך מבולבלת. אני רוצה לחזור לתקופה שלפני.

היום הייתה פעולה. בסיומה אני ואדוה דיברנו ,וזה היה אחד הדברים היותר טובים שקרו בחיים המתמשכים בזמן האחרון.

אמרתי לה כל מה שרציתי להגיד בלי לפחד שהיא תשפוט אותי ,או לפחד שמע האגו שלה יפגע. היא פשוט אחרת. מיוחדת. זן נדיר. אמרתי לה דברים שרציתי להגיד כבר הרבה מאוד זמן אבל ידעתי שאין מי שיקשיב ,ומי שיקשיב יעביר את זה הלאה לעוד כאלה ש"יקשיבו". אני לא מאמינה שהיא עוד מעט עוזבת. אני באמת לא יודעת איך הכול יהיה בלעדיה.

נמאס לי כבר. נמאס לי מדו פרצופיות. רוצה לחזור לאנשים שבאמת הקשיבו לי. לאלה שהאמינו בסמכות שלי ,שהקשיבו למה שדיברתי ,שהגיבו בהתאם. שצחקו מהבדיחות שלי והבינו את אלה שלא ,ולא צחקו צחוק שאחר כך הופך להיות צחוק מירמור. סליחה באמת.

מרגישה מוזר. כאילו יש עליי מסיכה שרק לפני אנשים מסוימים היא יורדת. נזכרתי פתאום באנשים שהיו איתי ,שקיבלו אותי במצב הכי גרוע ,שהיו איתי שעודדו אותי. שאולי קצת שכחתי מהם.

לא מבינה אטימות של אנשים שחושבים שמישהו אוהב אותם ובעצם הם לא מבינים את מה שהוא חושב עליהם ,לא יודעים לתרגם. אנשים שתקועים בעולם בדיוני שלהם ,בפרצוף הדוחה שלהם ,רחמים. אנשים שעושים הכול בשביל צומי ,שאף פעם לא אהבו אותם באמת. רחמים.

חשבתי שהבעיה אצלי ,ורק איתם הבנתי שהבעיה אצלכם. "היא אוהבת אותך ,היא באמת באמת אוהבת אותך". תתעוררו.