הגעגועים לא עוזבים אותי
לא לשניה אחת אפילו
הוא לא יוצא לי מהראש
סיפרתי את זה לאמא
היא אמרה שאני לוקחת את זה קשה מידי
היא אומרת שאני צריכה לעבור הלאה
לא להישאר תקועה כל הזמן
הרי זה כבר מישו שלא יחזור אלי
אז למה להתעקש
למה להאמין שהוא יחזור
אולי לזכור פה ושם וזהו .
זה נגמר .
אנלא מבינה איך שתי מילים כל כך פשוטות יכלו לפגוע בי כל כך .
איך שתי מילים יצאו מהפה של מישו וחדרו לי כל כך עמוק בנשמה .
" זה נגמר "
ישר כשאמא אמרה את זה רצתי למעלה בוכה
בכיתי בכיתי בכיתי ובכיתי עד שכבר לא נשארו לי דמעות
לא ידעתי מה לעשות עם עצמי
רציתי להתאבד
רציתי להיות איתו
רק לשניה
למאיייה
רק לראות מבט חטוף ולחזור
וכל הזמן שמעתי את השיר "ארים ראשי" ברקע .
השיר שכל כך מדבר עליו
הוא גם שיר ה"רשמי" של ______________ .
השיר שכל כך מדבר על זה . . .
על כל מה שקרה בתקופה ההיא
מצאתי את עצמי שומעת שיר ובוכה
בוכה בוכה בוכה\
אבל זה לא היה בכי רגיל עם כעס
זה לא היה בכי בקול
זה היה בכי רק עם דמעות
העצב האמיתי היה מבפנים
אבל לא שלטתי בזה
הדמעות זלגו מעצמן
ישבתי כמה שעות טובות
ובכיתי
דמעות , דמעות כיסו לי את הכרית לאט לאט
וככה כמעט כל יום
חוזרת הביתה
שומעת שיר
ובוכה
ונזכרת
ואז בוכה עוד יותר
שיגרה .
אין את מי לשתף
אין עם מי לדבר
אפילו אמא כבר לא מעודדת .
אפחד
לבד
לבד
אני לעצמי
רק אני והדמעות
וזה לא מפסיק להדהד לי בראש
"זה נגמר"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
