כותבת ומוחקת.. כבר כמה דק' רצופות שלא יודעת איך לפרוק ,מה לכתוב,
שום דבר לא יסביר את המתחולל בתוכי.. מצד אחד הקלה גדולה ,
מצד שני.. איך ? איך ולמה ..
איך אתה מסוגל לזרוק משפט עם משמעות כל כך עמוקה ולזרוק אותה לפח.
האמת שהיה לי טוב באמת הקלה ואושר אמיתי
עד שהתקשרת לפני כמה שעות ופשוט הדגשת כל פעם מחדש שאתה אוהב אותי ושאכפת לך ושאתה רוצה להמשיך לדבר איתי..
למה? אולי היה עדיף שלא תגיד כלום שאני אמשיך לכעוס על המשפטים שזרקת שגרמו לי לשוק ולברוח ממך..
אולי היה ממשיך להיות לי קל לשכוח ממך .
כל הזמן הזה היית אדיש ולא הראת רגשות..
וכשאני הולכת ,אחרי שכבר נשברו כל הכלים, אתה נזכר להגיד כמה אני חשובה לך, כמה שאתה אוהב אותי, ורוצה להיות איתי ביחד אבל לא יכול
לא יכול לתת לי את התשומת לב את הזמן , הייתי בטוחה שחזרתי לארץ שדברים ילכו אחרת ושההזדמנות השניה הזו תעבוד..
אך כנראה צריך לדבוק במשפטים המוקרים "מה שלא עבד פעם לא יעבוד היום"
מגיע לי יותר טוב .. מגיע לי שתעלם לי מהחיים ולצערי , אני עדיין אל מסוגלת להגיד את זה בלב שלם..
אבל איי שם.. אני אמצא את האביר שלי.. שיאהב אותי כמו שאני וניתן אחד לשניה את ההכי טוב..
סליחה על הדרמטיות יתר, זה טרי טרי מאמינה שעוד יום יומיים כבר יהיה פשוט יותר
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
