קריסת מערכות קטנה.

מילים. זה לא משנה אם הן כתובות או נאמרות, המשמעות היא אותה משמעות, אלא רק היחס הוא שונה.

מליוני וריאציות מגוונות של הברות בשילוב עם אותיות. עדיף בעברית.

המשמעות היא עצומה. אפשר להיות מאושרים עד ריחוף ומדוכאים עד מוות בגלל מילה. מילה אחת - אפילו לא משפט.

מדהים כמה אפשר להכניס בתוך מילה אחת, כאילו לקחת עולם ומלואו ולדחוף לתוך שקיק קטן שמדבר.

מדהים שלי נגמרו המילים, אבל אני ממשיכה לכתוב ולכתוב; כמו לדחוף את עצמי להוציא את הנשמה החוצה; כמו להכריח את עצמי להבין מה עובר עליי. ואני לא מוצאת, ממש לא.

אנשים לא מבינים איזהו כלי חזק יש להם ביד. הם מסוגלים להשמיט עולמות ולהקים חיים ממילים. לפעמים הם לא מבינים מה הם אומרים, מה המשמעות של זה בעיני אחרים. בגלל זה לפעמים אפשר לסתום.

מבחינתם זהו בלתי נקלט שישנו הדבר שיכול להרוג אותם עצמם, או את האנשים הקרובים אליהם ביותר.

הם לא מבינים.

אז למה לפעמים אנשים חושבים שמילים מרחפות לי ליד האוזן ולא נכנסות, הרי אני לא טיפשה ואני יודעת שאם מישהו אומר משהו, אז כנראה זה מסיבה מסויימת. אבל אולי אני כן טיפשה.

והם לא מבינים, שהזיכרון מתמיד.

רק אני אבין למה דווקא הציור הזה. בינתיים פשוט עדיף שלא תגידו מילה.