"אני אוהבת אותך, אבל רק בגלל שאתה בלונדיני מצאתי את עצמי אומרת לאמנון.
אחר-כך צחקתי "סתאאם" וחיבקתי אותו, אבל בדרך הביתה הבנתי שאולי יש בזה אמת.
אולי באמת יותר קל לנו לאהוב אנשים יפים?
"חשוב שהוא יהיה חתיך" אמרה לי מישהי מהכיתה לגבי הבחור המושלם בשבילה בעוד שיעור תושב"ע משמים
"מה, זה הדבר היחיד שאת מסתכלת עליו? כאילו את אומרת "לא אכפת לי שיהיה גבר מכה העיקר שיהיה חתיך?" האופי לא משנה?" שאלתי אותה
"אל תסתכלי עלי ככה, ברור שהאופי משנה לי, אבל אני לא אוכל לחיות עם בן-אדם שאני יושבת מולו ולא יכולה להסתכל עליו" היא ענתה בכנות מפתיעה.
האמת היא שמעולם לא הבנתי למה אנחנו מייחסים כל-כך הרבה חשיבות למראה חיצוני, זאת אומרת: העיקר זה מה שיש בפנים לא?
לאורך שנים לא הייתי מהבנות שמעבירות ביקורת על הבגדים של המורה, ליתר דיוק: כשהיו מודיעים לי שמורה יצאה לחופשת לידה הייתי מרימה את הראש ושואלת "מה באמת? היא הייתה בהריון?!"
אבל עובדתית: לפעמים אנחנו אוהבים יותר אנשים יפים, ואני אתן דוגמא:
לידיד שלי אלי יש חברה חדשה, בפעם הראשונה שפגשת אותה מיהרתי מאוד ולא הספקתי להסתכל עליה והרושם היחיד שנותר לי עליה הוא שהיא גבוהה ומתולתלת, בנוסף לכך הוא גם דיבר עליה הרבה (מאוד, מאוד, מאוד, אבל על הדיבורים של אלי נרחיב בהזדמנות אחרת...) והרושם שהיה לי עליה לא היה כל-כך חיובי.
אתמול בערב יצא לי לפגוש אותה לראשונה כמו שצריך, בנחת רוח. ישבנו בחבורה: אני ואישתי האהובה, טיי, אלי והחברה החדשה שלו- מעתה נקרא לה: פרח.
דיברנו צחקנו וסך הכל היה ממש נחמד ומהנה, בשלב כלשהו של הערב אני ואישתי קראנו לה הצידה והודענו לה בחגיגיות שהיא נראת כמו כוכבת סרטים הוליוודיים משנות החמישים.
בדרך הביתה אני ואישתי דיברנו על זה שפרח יפה וחכמה ויש לה אופי מדהים ושלאלי יש מזל ענק שהוא מצא אותה.
דוגמא עוד יותר קיצונית לכך שאנחנו אוהבים אנשים על-פי המראה שלהם: האחים הקטנים שלי.
ברוך ה' שני האחים הקטנים שלי: מלאכי ואלעד הם ילדים יפים, ילדים כל-כך יפים עד שכבר הועלתה בפני ההצעה למכור אותם כדוגמנים לפוקס, יפים ככה שכשהובילו אותם בעגלה הם גרמו לדודות לחייך ולעשות להם קוצי-מוצי, יופי כובש כזה שמסחרר את הבנות בגנים שלהם.
הא! מצאתי כאן משהו: אולי אנשים שמילדות היו יפים יותר הם אנשים שיותר כיף לבלות בחברתם מאחר והם מעולם לא סבלו מרגשי נחיתות או אפליה חברתית על רקע מראה?
אולי בגלל שהם קיבלו אישור חברתי כבר מגיל צעיר, הם יותר פתוחים ומשוחררים?
ככה שבעצם הסיבה שכיף להיות איתם היא לא רק המראה החיצוני שלהם: אלא ההתנהגות שלאורך שנים הושפעה מהחברה שראתה אותם כיצורים יפים.
אם כך: מה יעשה מישהו שאלוהים חנן אותו בפחות? כשהייתי קטנה מישהי לימדה אותי משפט חכם "אין אישה מכוערת, יש אישה עצלנית"
ואני חושבת שהיא צודקת, מודל היופי שלנו מושפע הרבה יותר מפרטים נרכשים ולאו דווקא מפרטים קיימים.
ז"א: אף גדול או סנטר רחב אי אפשר לשנות, אבל הגיינה, תסרוקת, בגדים ושפת גוף אפשר גם אפשר.
אני חושבת שזה משהו שהמין הגברי מבין פחות, רוב הבנים שאני מכירה חיים בגישה של "נולדתי ככה וככה, בגל שלוש אמא שלי הלבישה אותי ככה וככה ואני בסגנון הזה והזה וזה לא ישתנה לעולם..."
זה מעצבן אותי כי הם מפספסים את העובדה ששינוי יכול להתרחש והוא יכול להתרחש גם בעצמם מבחינה חיצונית: המראה החיצוני ישתנה ואיתו גם היחס מהחברה.
אבל גם מבחינה פנימית: ברגע שיש שינוי חיצוני ושינוי מהחברה גם ההערכה העצמית משתפרת ואיתה גם הביטחון.
טוב... זזתי לחפוף את השיער:] שתהיה לכולכם שבת שלום.
נ"ב: ממש רציתי להעלות תמונות של מלאכי ואלעד ואמנון ופרח אבל לשלושת הראשונים ישראבלוג לא הסכים להעלות תמונות ותמונה של פרח אין לי.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
שירה הדס-נקר