בוקר טוב עולם, איזה יום יפה בחוץ נכון? אז אתמול היה שחור אבל אל דאגה- המחר יהיה טוב יותר. שיקרו כשאמרו שתמיד יכול להיות יותר גרוע. תמיד בסוף באמת יהיה יותר גרוע. לכן חייבים לנצל את העכשיו ולהסתכל למציאות בעיניים ו- פאק יש לי מתכונת ששכחתי ממנה.
לכנס עבר, הווה, עתיד הייתי צריכה להביא חפץ שמסמל כל אחד מהדברים האלה.
לעבר הבאתי את החפץ מכנס הפתיחה שלי- שירים שכתבתי ותמונות שלי ושל שמואל.
להווה הבאתי משקפיים, מאחר ואני עובדת על להסתכל למציאות בעיניים כמו שהיא. ואני לא רוצה לראות את העולם מטושטש אתלא חד.
לעתיד הבאתי מטפח ורודה עם פלמינגו קטנים עליה. כי אני רוצה לצאת לעבודה גם אם היא תהיה קשה (בשביל זה המטפחת) וכי גם לי מגיעה להיות קצת שמחה, שתהיה לי קצת אופטימיות בחיים- כמו פלמינגו!
האין הילדה הזאת מקסימה?
בכמה ימים האחרונים פגעתי באנשים וגם נפגעתי על ידם, נתתי לאמוציות ולדעות של אנשים להוליך אותי במקום לפנות לתוכי- אל הערכים והרגש ולתת להם להנחות אותי. אבל זה לא ימשיך, היום יום חדש.
כל-כך קשה להיות שמחים כשקורים לנו דברים רעים, ואני עוד גרועה יותר מהרבה אנשים כי קל לי להתמסכן, קל לי לשקוע בדיכאון. חצי מהדיכאון הוא רק כדי לא לעבוד. אני לא כולה להרשות לעצמי לעשות את זה יותר!
מעכשיו אני צריכה לשנס מותניים ולעבוד קשה עד סוף השנה, ולקוות לבשורות טובות.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
שירה הדס-נקר
