אל תסתכלי בכוכבים- עם האור יעלמו

אז קודם כל החדשות:

התקבלתי לגלי-צה"ל! זה מאוד מאוד שמח, כתבתי על זה פוסט מאוד ארוך על כל תהליך הקבלה וכל מה שעברתי בדרך (גם על המיונים עצמם וגם על למה לא כתבתי שום דבר על התהליך- בגלל הלחץ הגדול והפחד מפומביות) ואני אשתף אתכם בפוסט הזה עוד כמה שבועות אחרי שהנושא הזה ירגע קצת. מה זה אומר ירגע? זה אומר שיש לי כמה חברים ממש טובים שהם אנשים מוכשרים ברמות אחרות שעד מחכים לתשובות. אני מחזיקה להם אצבעות שיתקבלו (מחזיקה גם בשבילם וגם בשבילי כי יהיה לי כבוד לשרת עם חבר'ה כאלה) בכל אופן אחרי שהרשימה תיסגר אני אשתף, זה יקרה מתישהו בעתיד ואם לא- תזכירו לי לעשות את זה, כי כבר כתבתי וחבל שזה ישאר במגירה.

עוד חדשות:

אירגנתי ערב של 'זיכרון בסלון' אצלי בבית בערב יום השואה, הייתה חוויה מיוחדת ומדהימה וכתבתי עליה בפירוט בוואלה- http://zone.walla.co.il/?w=/2805/2631329

זהו בערך, בגרויות כרגיל. כתבתי בזמן האחרון כמה כתבות מעניינות (על לחץ לפני הגיוס, על ספר שראתי עם 7 טיפים להצלחה, על תוכנת משו"ב בליד-ה ועל עוד דברים) באופן כללי רק שתדעו- בצד של הבלוג (->) יש עמודה עם קישורים לכמה מהכתבות שלי על-פי סיווג לכתבות איכותיות ולכתבות איכותיות יותר (את הכתבות הלא איכותיות אתם יכולים לחפש בעצמכם בגוגל)

היה כנס סיום של ליד מאוד מאוד מרגש ומעניין, אני חושבת שאני צריכה לכתוב עליו בהרחבה אבל לא עכשיו.

ועכשיו לקטע שבגללו אני מעלה פוסט- יום הזיכרון הציף לי חוויות אישיות, לא של שכול אבל של אובדן פרט, אז פשוט ישבתי וכתבתי על בחור שאני מתגעגעת אליו.

היום נזכרתי בך

היום טיגנתי חביתה ונזכרתי בך, טיגנתי גם בשבילך חביתה כשהיית פעם אצלי, שמתי בה פטרוזיליה, אתה זוכר? לא ידעתי אם צריך להשתמש בעלים או בגבעול והתלבטנו על זה כמה שניות עד שהתחלנו לצחוק על כמה אני לא יודעת לבשל. והצחקת אותי הרבה.

היו לנו כמה ימים של חסד והיום נזכרתי בך. יומיים אחרי שהכרנו שאלתי אותך מה אתה שונא בי- אמרת שאתה שונא את זה שאני לא נותנת לך לישון. האמת? בצדק, באמת לא נתתי לך לישון.

משום מה אתה זכור אצלי בראש בתור חייל, למרות שלא ראיתי אותך על מדים, אולי זה כי בשיחה הראשונה שלנו דיברנו על צה"ל ואני ידעתי יותר קיצורים צבאיים ממך (כמה גאה הרגשתי) אולי זה בכלל בגלל שאתה מהבחורים האלה שיודעים לצטט את מגילת העצמאות. 

קשה לאבד מישהו שבקושי הכרת, כי אין זכרונות, רק חפצים או מילים קטנות. אז אלה הדברים שנשארו לי ממך: פטרוזיליה בחביתה, עגבניות שרי, החיוך שלך כשקמת משינה בשתיים בצהריים, כמה פעמים שאמרת לי "כן" ופעם אחת שאמרת "לא" וכמה לילות של בכי והרבה ימים של כעס. וגעגוע. 

-

אני אמורה ללמוד עכשיו אבל כרגיל אין לי כח, הראש שלי בהרבה מקומות אחרים (ב"מה אורזים לטירונות" למשל וגם ב"איפה אני היום בערב?" למשל וגם ב"איזה נורא זה שאנשים מים במלחמות" למשל וגם ב"לא עדיף שתמשיכי הלאה יא חתיכת ילדה סנטימנטלית בשקל שכמוך")

מחכה לחדשות טובות בקשר לחברים שלי, זה באמת יהיה מה שהכי ישמח אותי עכשיו, שירה.