הפוסט הבא הולך להראות (לצערי) כמו שיעור הבעה ממוצע.
אבל פשוט אלו דברים שרציתי לכתוב לפני שאני אשכח:
תסריט: יהיה בסדר
רשימת תפקידים:
גיבורה ראשית- נועה
חברה הכי טובה שלה- אלינור
חברה טובה2- שרה
כמה ניצבות בנות גילה....
מורה
אמא
קצין
קצינה
תמונה 1: כיתה
כיתה רגילה הבנות מסכמות נשמע צלצול:
מורה: בנות, שיעורי בית לעשות עמודים 10-11 בחוברת. לא לשכוח כינוס מיוחד אחרי ההפסקה. משוחררות.
הכיתה קמה ברעשבנות מדברות אחת עם השנייה המצלמה מתמקדת על נועה אלינור ושרה.
נועה: אוף נמאס כבר מהכינוסים האלה
אלינור: כן זה ממש מעצבן.
שרה: מה נועה, איך את יכולה להגיד את זה? אח שלך נמצא שם!
נועה: אז מה זה עדיין מעצבן ולא קשור לכלום.
אלינור: טוב נו יאללה זה לא שווה את ההפסקה שלי, בואי כבר נועה לפני שהקיוסק יתמלא.
משלבת את היד ביד נועה והן יוצאות מהכיתה
תמונה 2: אולם כינוסים.
מצלמה באלכסון מקדימה למעלה כך שרואים כמות גדולה של בנות יושבות. אפשר לזהות את נועה אבל היא לא בולטת.
כולן מסיימות להגיד פרק תהילים והרכזת אומרת ברמקול. לעילוי נשמת: (שמות של חיילים)
המצלמה מתעמעמת.
תמונה 3: רחוב+בית
נועה הולכת ברחוב שקט פונה ונכנסת לתוך בניין.
פותחת דלת.
בפנים הבית יש תאורה אדומה ושומעים את הקריין בטלוויזיה מדבר בקול.
המצלמה מציצה לסלון. שם נמצאת אמא של נועה ולידה ערימת בכיסה לא מקופלת.
היא מחזיקה פריט כלשהו ביד אבל כולה מרוכזת בקריין שעל המסך המדווח על הפצצות בעזה.
נועה: היי אמא יש משהו לאכול.
האמא לא מגיבה.
היא הולכת למטבח (תאורה לבנה) פותחת את המקרר ומעבירה יד על מספר מוצרים. סוגרת את המקרר.
אח"כ הולכת לסלסלת ירקות ופירות ונוגעת בהם. לא לוקחת
אח"כ פותחת ארון (עם אוכל) ומביטה לתוכו. סוגרת את הארון בטריקה.
היא רצה לחדר ונופלת על המיטה בוכה.
המצלמה מתעמעמת.
תמונה 4: בית.
נועה ישנה על המיטה באותה פוזה שבה בכתה והאור כבר חשוך יותר. (תאורה טיבעית+החשכה)
דפיקה בדלת, עוד דפיקה.
נועה צועקת: שמישהו יפתח את הדלת.
יש שקט.
נשמעת עוד דפיקה.
היא קמה מסדרת את החצאית שלה ומושכת את החולצה למטה.
הולכת אל הדלת ומציצה מתוך המשקוף.
מתוכו רואים קצין וקצינה.
נועה: אין אף אחד בבית! לכו!
קצינה: חמודה תפתחי לנו.
נועה: לא! זאת טעות! אין כאן אף-אחד! לכו מכאן! הוא לא בבית!
קצינה: תפתחי לנו.
נועה: בוכה ונופלת אט אל הרצפה: לא!... לא!....
הקצינה מנסה לפתוח, הדלת נפתחת והיא נכנסת פנימה.
היא יושבת ליד נועה על הרצפה ומחבקת אותה: שששש יהיה בסדר, יהיה בסדר. (נועה ממשיכה :לא.. לא...)
המצלמה מתעמעמת.
תמונה 5: כיתה.
הבנות רכונות מעל המחברות. נשמע צלצול.
מורה: בנות, אל תשכחו להגיע לכינוס אחרי ההפסקה. אין שיעורי בית. משוחררות. (הבנות קמות ברעש שומעים "יש!" וכ'...)
נועה: אלי אפשר את המחברת שלך?
אלינור: (מרימה את המחברת) מה קרה? נועה התלמידה המושלמת לא הכינה שיעורי בית? (תוך-כדי נותנת לה את המחברת)
נועה: עזבי אותי! (צועקת ומעיפה את המחברת וקלמר פתוח שנמצאים על שולחן. הם מתפזרים על הרצפה. יוצאת מהכיתה וטורקת את הדלת)
אלינור: (לעצמה) מה כבר אמרתי?
תמונה 6: אולם כינוסים.
מצלמה במבט מלמעלה באלכסון (כמו בתמונה 2)
נועה בולטת ע"י שימוש בבגד שונה משל שאר הבנות שסביבה.
היא נעה בחוסר נוחות על הכסא ומסתכלת לצדדים.
הרכזת מתחילה להקריא את השמות: אנו מתפללים לעילוי נשמת (כמה שמות מאתמול עם עוד כמה חדשים) נועה שומעת שם מסוים שנותן לה סימן והיא פורצת בבכי מעיפה את כסא הפלסטיק שלה אחורה ורצה מהאולם)
אלינור: מישהי יודעת מה קרה לה? היא כל היום ככה!
שרה: זה לא היה השם של אח שלה ברשימה?!
אלינור (בשקט ובשוק): זה כן.
בבת-אחת קמות גוש של 6-8 בנות שיושבות ביחד ויוצאות מהאולם.
הם מוצאות אותה בוכה על ספסל בתוך השיחים שליד האולם.
ניגשות אליה אחת אחרי השנייה ויוצרות חיבוק רב-משתתפים.
מישהי אומרת: יהיה בסדר.
(כתוביות עם שיר סיום כלשהו...)
אני חייייבת להתאפס על עצמי....
ולהגדיר מטרות (המורה אמרה יל שלהצליח במחצית שניה של כיתה ח' זה מטרה. אמרתי לה שזה כללי לי מדי. היא אמרה שהיא תוציא אותי לדבר בשיעור מדעים. היא לא הוציאה. ממנה לא נשמע עוד)
בקיצור- אני חיייתב מטרות חדשות ודחופות
כרגע הן:
לעשות עבודה מצוינת בתורה.
להשקיע בשיעורים עם המחנכת
להצליח במבחן בנביא.
כנראה שאני לא כזאת חסרת מטרות... אבל אלה מטרות ממש מעצבנות.
רציתי לדבר על עוד משהו? לא יודעת.. אני לא זוכרת....
אתמול קראתי את היומנים שלי.
גיליתי שכמה תאריכים חשובים שחיפשתי לא מסומנים שם.
מצד שני זה פתח לי כמה פצעים ישנים וכמה הרהורים חדשים. ומחשבות כואבות.
הפוסט הזה הולך ונהיה יותר-יויותר דיכאוני ולכן אני אקטע אותו באיבו.
כאן.
להתראות:)
(עשו לי את החודש: ניר, חן, תעודה)