זהו החופש הגדול האחרון שלי ואני אבלה אותו בלימודים,
נכון שזה פשוט נחמד?
קודם זה היה הבגרויות ועכשיו זה פסיכומטרי.
ככה זה כשצריך לחשוב על העתיד.
מרוב מחשבות על העתיד אני לא אספיק להנות מההווה,
ובסוף אמצא את עצמי בתור זקנה ממורמרת.
אני מבזבזת את ההווה שלי על מחשבות על העתיד,
ועל דאגה שהעתיד שלי יהיה "מסודר",
או לפחות טוב יותר ממה שיש לההורים שלי עכשיו,
שדרך אגב, צורת המחשבה הזאת מושפעת מההורים.
אני מפספסת את ההווה במחשבה על עתיד שלא קיים,
כי עד שהוא יגיע, הוא בעצמו יהפוך להיות הווה.
אבל אני לא יכולה להגיד שהחיים שלי מפוספסים,
ושאני לא נהנית ממה שיש לי.
אולי אני לא מרגישה תחושת סיפוק ומיצוי,
אבל זה לא אומר שהחיים שלי לא טובים.
כן, רוב הזמן אני דואגת ללימודים,
אבל יש לי הרבה דברים אחרים שאני אומרת עליהם תודה;
חברים, משפחה, בית, אוכל, מספיק כסף וחוויות שתמיד אזכור.
יחסית למתבגרת מפונקת ועצלנית החיים שלי די טובים.
זה פשוט מבאס ומעצבן שרוב הזמן אני צריכה לחשוב על לימודים,
ועל דברים שיקרו רק בעוד 10 שנים.
ולמרות זאת, אם תשאלו אותי "איפה את מדמיינת את עצמך בעוד 10 שנים?"
אני לא אוכל לענות.
רק לקוות.
Freedom
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
JustaShadow
