פעם היית כוסית

בשבועות טומסה (ר' בלוג) הזמינה אותנו לפיקניק של חברים מהמעגל הרחוק והלא-כל-כך-שפוי אך מאגניב. לשתינו יש חיבה לבילויים הזויים שיתנו לנו עוד חוויה לאוסף- מסיבה סגורה של קהילת הבדס"מ בדאנג'ן? סבבה, נזרום; ערב הזוי של בילוי ושתייה עם מתכתב משונה וחברו בעל פני המחבת? אפשרי, ננסה; פיקניק של ר' שהפך בעצם לקומזיץ של אחיו ח' בתוך 8 ק"מ שביל עפר לא סלול בלילה באמצע טיזינאבי? בילוי לגיטימי לערב שקט; יציאה לפיק אפ בר תלאביבי? לאאאאא, זה באמת כבר מוגזם. אנחנו לא עד כדי כך אקסטרימיות.

***

( מנסה לראות אם אני מתחברת לז'אנר שמפריד קטעים ב***)

בקיצור, נסענו לנו במאזדה6 החדשה של אבא שלי, ירדו לי 8 שנים מהחיים על כל אבן שזיעזעה את השאסי ועל כל דרדר ששרט את הדלתות. כל הדרך קיללנו את ח' המעופף שמיקם את הקומזיץ שלו בסיומם של שני מסלולים של החברה להגנת הטבע- שחור לבן ואדום לבן, שניהם מיועדים להליכה ולא לנסיעה בשום סוג של רכב. במקום, למשל, ביער עם החניון שהיה בתחילת המסלול.. וקילומטר פנימה... וכן הלאה. חלקנו, ואני לא אפליל פה אף אחד, אפילו שקלו אם כדאי לשבור עליו את הבקבוק יין לפני או אחרי שנשתה אותו. ברור שאחרי, כי אז המכה תהיה הרבה יותר אפקטיבית. אבל מה? (זהירות שמאלץ מתקרב) שהגענו לשם זה היה אחד המקומות הכי יפים שראיתי בחיים. והיה חושך. שגרים באמצע עיר כל כך הרבה שנים כבר שוכחים מה זה פשוט לשמוע שקט.

***

בקומזיץ היו אחלה אנשים, בינהם ילדה בת 5 (בת של אחד החברים -מה חשבתם?), מ ת ו ק ה אך נגועה בצורך בלתי ניתן לריסון להיות במרכז העניינים. לפחות בגיל הזה זה עדיין חינני. אין לי הרבה נסיון עם ילדים, אבל כנראה זה גיל שמאוד עסוק בנושא הצרכים, מה שמסביר את ההמנון "בצל ירוק בתוך האסלה" שליווה את הערב כולו, בליווי וריאציות שונות על אותו נושא כגון "תפוח אדמה בתוך האסלה, ואז מורידים את המים". כשנמאס לה קצת מכל זה (קשה להבין למה..) המתוקה עברה להתחפרות מעמיקה עם הראש בתוך שק השינה שלה, שלוותה בזעקות "שחור! שחור! הכל שחור! למה הכל חייב להיות שחוררררררר...". אף אחד לא פיספס את המשמעויות הקיומיות שנלוו לאמירה. אנחנו אמנם קצת משונים בחבר'ה אבל מאוד אינטיליגנטים, אחד אחד.

***

לסיכום: למאזדה ולי שלום, כנראה שזה אוטו יותר חזק ממה שחושבים עליו. וכנראה שגם אני. "שחור, שחור" הפך בשבילי לביטוי שעוזר לקחת את הבאסה בסבבה, גם עכשיו ששוב המשפחה הגרעינית שלי (תרתי משמע) בהתמוטטות היסטרית. אנחנו חובבי דרמות במשפחה. אז אני אמשיך להסתובב לי בדירה ולצעוק "למה הכל חייב להיות שחור!" ולגחך. אם זה מה שעוזר לי אז למה לא...