היה הייתה פעם ילדה קטנה, עם שיער גלי וכהה, תמיד אמרו שהוא שחור אבל הוא לא באמת שחור, זה האור שמשקיף עליו ומכהה אותו עוד יותר. היו לה עיניים גדולות גדולות וחומות. צנומה ונמוכה, עם אף סולד. ממש כזה שעוד ראו את הנחיריים גם שעמדה ישר.

היא אהבה נורא מוסיקה, שרה ורקדה וניגנה אפילו לתקופה קצרה. לא היו לה בעיות אמיתיות. לא כאלה שהפריעו לה ממש.

היא תמיד הייתה פרנואידית, אבל האמינה שלא צריך לפחד יותר מידי, כי 'דברים רעים קורים לבד, לא צריך לחשוב עליהם'. כי סבתא אמרה ואם סבתא אמרה, סבתא יודעת. מין דמות מופת כזאת, לא מוסברת.

עם השנים, היא שכחה את החיוך שהיה דבוק לה לפנים והתחילה למלא את המקום החלול בדברים קצת פחות סימפטיים, כמו לחץ ובלאגן. כי פעם היא הייתה מסודת ממש. מופת למשפחה. והעוזרת הייתה באה כשהחדר כבר מסודר וכל מה שהייתה צריכה לעשות זה להעביר וויש על החלון שלא יצטבר אבק, שחלילה לא תתעטש הילדה. עכשיו החיוך הפך למנהג קבוע שהסתיר המון דברים. חיוך של חשיפת שיניים עקומות שכבר נואשות להתיישר, או חתיכה של פסטו שתקועה שמה. כבר לא חיוך של הנאה, או שמחה, או צחוק. כי הכל נראה כבר מאולץ ובכאילו מידי. ורק שזה אמיתי פתאום, כי קורה שנפלט איזה חיוך אמיתי, עם איזה צליל שמתקרב לצחוק האמיתי שלה שכבר לא שמעה מזמן, ואז היא נזכרת בימים ההם, שהצליחו להצחיק אותה בלי להתאמץ. וזה לא שלא מצחיקים אותה יותר או שקשה לה לחייך באמת. דווקא די הרבה זה קורה, אבל לא כמו פעם. אני מניחה שזה חלק מהגיל. ומכל הדברים שקורים ועוברים ומשנים. מעניין איך יהיה עוד עשר, חמש עשרה שנה. היא בטח תעבור הרבה יותר כשלונות, כעסים ופרדות מעכשיו, זה אומר שהיא תרגיש פי עשר או חמש עשרה פעם מרומה ומאולצת?

או שאולי פשוט תשלים עם העובדה שעם הזמן הפכה למדוכאת. ובמקום לקרוא לעצמה 'ריאליסטית', שזה מין שם תואר, תכונה קצת פחות מגונה מאשר 'פסימית', שזה כבר הטופ, הקצה של הקצה שאומר שאת אבודה, ואת לא תגיעי לשיאים בחיים שלך. תגיעי לכמעט הזה שאורב לך מכל פינה. וכל מקום שלא תפני, תמצאי שם איזה אחד שיזכיר לך שאת קצת פחות ממה שצריך. שהכל קצת פחות מהכי.

אז מאותה ילדה, ההיא השמחה חסרת המעצורים, שחלמה ושאפה, ורצתה להיות זמרת, או נגנית, או ציירית, או רקדנית, בסוף תצמח, כמו מכולם, אותה מזכירה עצבנית שתחזור הביתה לבעל אימפוטנט, שכבר מזמן שכח שגם הוא פעם היה ילד שמח חסר מעצורים, שחלם ושאף להגיע למקום קצת יותר טוב מכמעט הכי טוב.

שנתיים. מזל טוב.