והדרך שבה אני מביעה את עצמי, זה בעזרת אמת ברוטאלית וחוסר בסינון ובהתחשבות למוות ברגשות של אנשים. כי לפעמים זה מה שאני צריכה, להגיד לאדם שהוא לא מושלם ונהדר כמו שהוא חושב, להגיד לו מה אני חושבת עליו, להשתמש במגוון מילים ותיאורים ולא לחסוך את האמת.
ואני נוטה להרגיש הרבה פעמים חרא, נכון. לבד, בלי אף אחד, כי אנשים לא אוהבים אמת, הם אוהבים שמתחנפים אליהם. אבל לפחות אני מתחילה להיות מודעת לעצמי, לרגשות ולדעות שלי, ולא נותנת לכולם לדרוך עליי כמו שתמיד קורה. אני מפסיקה לפעמים להיות נחמדה, ואני מתחילה להיות רעה, כי אני צריכה את זה, לפרוק את הכל, לתת לעצמי להתבטא בחופשיות ובלי חשש מאיך אחרים יגיבו.
לבד זה לא נחמד, אבל לחיות בחוסר ביטחון תמידי וחביבות מעושה זה לא הרבה יותר טוב.