כנראה שלעולם לא תדע,
כמה שאותך לא שחכתי.
ואולי נריב ונפגע,
כי מאותו רגע כבר דעכתי.
הניצוץ שבעיניי כבה,
אתה ואני לא ביחד.
כאב, עצב ואכזבה,
שנאה, אהבה ופחד.
זאת הייתה טעות,
הייתי צריכה לדעת.
לא הייתה שום משמעות,
כי פחדנו שנינו לגעת.
אבל כנראה שלעולם לא תדע,
כמה שאותך אני אוהבת,
וגם אם שנינו נפגע,
עלייך אני תמיד חושבת.
עיני שקד זורחות באור החמה,
הבוקר הפציע.
הילדה בעלת השיער הגלי והשטני התעוררה לבוקר חדש.
הציפורים מצייצות בחדווה ומקדמות את פניה החלולות למטבח.
הילדה בעלת עיני השקד פותחת את המגירה החומה והמתקלפת,
מוציאה כלי מתוך המגירה.
הילדה בעלת השיער הגלי והשטני מותלת על ריצפת החדר בלי רוח חיים.
ואו אני מרגישה ממש פסיכותית עכשיו.
אל תעזבי.
כי אם תעזבי, מי יעלה איתי במדרגות?
מי ינשוף עליי ויקרר כשחם?
מי יגיד לי מילים יפות ויחבק כשקשה?
אל תעזבי,
כי אם תעזבי- בשביל מי אני אחייה?
בשבילי? נו באמת.
אני לא חיי בשבילי, אחרת הייתי כבר מת.
אני חיי בדרך כלל בגללך.
בשביל מגע ידייך ובשביל חום גופך,
אני לא חיי בשבילי- אני חיי בשבילך.
דר"א: תודה על כל התגובות המפרגנות בפוסט הקודם :)
ביקורות בונות :] - היא עשתה לי אחלה ביקורת