אם היו מילים בפי, הייתי מבטאת אותן בשירה,
אך פי ריק ונכלם, שותק בצורה מחפירה.
שותק על הסבל, הרוע והטוב,
שותק ובכל זאת מנסה להיות קרוב.
שלא ידעו, שלא יבינו, זה רק אני מעכשיו,
וגם אם אני שותק, שתיקה שווה זהב.
כשד רגזן, פורץ הוא לחדר,
והכל שם רגיל, כאילו ולא קרה,
וברוע וכעס ושנאה על הסדר,
יוצא מהחדר, כרוח סערה.
בשדה הזהוב שבפינת הגן,
יוצא ומגשש, אינו יודע לאן.
כי אם היו מילים בפיו, היה מבטא אותן עכשיו,
אך כרגיל, הוא שותק, כי יודע הוא, ששתיקה שווה זהב.
לא יודעת מה אתכם, אני אהבתי.
:)
ענתעע,
ילדה יפה שכמותך. את כ"כ כ"כ כ"כ תחסרי לי.
יחסרו לי השיחות המצחיקות איתך, יחסרו לי העצות הטובות שלך(את ממש כמו רמוס לופין!) יחסרו לי השוונגים של הארי פוטר...
אני יודעת שבתחילת שנה לא בדיוק הסתדרנו... אבל התבגרתי, השתנתי. למדתי להכיר אותך, למדתי לאהוב אותך.
וכשסוף סוף התחלנו להסתדר... את עוזבת. בדיוק בשנה הכי חשובה, בשנה שהכי צריך אותך.
בשנה שהכי תחסרי לנו, לכיתה. הגעת רק השנה וכבר הפכת לחלק כ"כ חשוב מהכיתה וממני. אני כל כך אתגעגע אלייך, אל השטויות שלנו, אל התחכמויות השנונות שלך למורים... אלייך.
אם רק הייתי יכולה להחזיר את הגלגל אחורה לא הייתי מתנהגת אלייך כמו שהתנהגתי בתחילת שנה, אבל אין מה לעשות זה כבר עבר, וכל מה שאני יכולה להגיד זה שאני מודה מכל ליבי שיצא לי להכיר אותך.
ענתעע שלי,
אני מתגעגעת אלייך כ"כ, אפילו שעזבת רק שלשום.
|חיבוקדובמוחץ|
-=-=-=-
יש לי עיצוב חדש :) מה אתם אומרים? אני התאהבתי :)
תודה ע-נ-ק-י-ת לסיווני משוס עיצובים 33>