Can't Stop Loving you

סלסילות עמוסות כל טוב, חיכו לנו על השולחן עם המפה הלבנה.

הכל היה יכול להיות מושלם, אילולא הרוח החזקה הזאת... לרגע ליבי נצבט, זהו, הכל נהרס.

אף פעם לא אהבת את הרוח, תמיד היית מסתגר בבית, מציץ בחלון ומחבק חזק חזק את הדובי,

אפשר אפילו להגיד, שפחדת מהרוח.

כאילו שאם תצא, היא תעיף אותך רחוק מכאן. לכן העדפת להשאר בבית, בזמן שכל חברייך שיחקו בחוץ, אתה הצצת בחלון בציפייה והבטת בהם נהנים וצוחקים.

קינאת בהם, ליבך נאכל מבפנים, אבל הרוח הזאת... הרסה אותך. כלאה אותך בתוך הבית בלי שום פיתרון.

כשאמא שלך הייתה פותחת את החלון שבמטבח, היית רץ מהר מהר ומתחבא מאחורי כורסת העור הירוקה. אך הרוח הגיעה, לחשה לך באוזן, ליטפה את פנייך, קרצה לך ברוע ואף צבטה את ישבנך קלות. ואתה, בלי שום דרך לברוח חיבקת את הדובי חזק חזק וחיכית שהכל יעבור.

ואז אני הגעתי. תחילה היינו יושבים על ריצפת השיש הקרה ושותקים. בשלב קצת יותר מאוחר היינו מגחחים ומחליפים חיוכים מסופקים. ובשלבים מאוחרים אף יותר, היינו שופכים את ליבנו. אתה היית מספר על הרוח הזאת... הרוח הרעה, שמגיעה לפעמים כאשר אמא פותחת את החלון. היית מספר על הקור המצמרר אשר היה מציף את גופך כאשר הייתה הרוח מלטפת את פנייך, ועל הכאב הבלתי נסבל של צביטת הישבן.

מיום ליום נהיית יותר חיוור, כמעט ולא ראית אור שמש. במשך היום היית יושב ומחבק את הדובי ובלילה היית ישן.

לא יכולתי לראות אותך ככה, סובל ופוחד. סיפרתי לך על העולם שבחוץ. על השמש הנפלאה שמחממת את הגוף, על ניחוח הפרחים אשר חודר דרך הנחיריים וגורם לגופך לרטוט בהנאה... ואפילו על הנסיעות המאתגרות באופניים נגד כיוון הרוח. ואתה הבטת בי בהערצה, הייתי הגיבורה שלך, נסעתי מול כיוון הרוח וניצחתי אותה.

נתתי לך הרגשה של ביטחון, ולאחר חצי שנה תמימה, הוצאתי אותך לאט לאט החוצה. הכנתי לך פיקניק בחוץ, עם סלסילות עמוסות כל טוב, וגם מפה לבנה. אתה פחדת, בקושי פתחת את הדלת. הרוח הייתה לרעתנו, כאילו חיכתה ליום הזה בקוצר רוח, ליום בו תוכל ללטף את גופך ולא רק לשניה אחת. ולבסוף, בצעד גדול ובאומץ רב יצאת החוצה, הרוח הגיעה וליטפה את פנינו. ליבי נצבט, זהו, הכל נהרס. אבל אתה לקחת את ידייך, אחזת חזק חזק ברוח, כאילו הייתה הדובי שלך וליטפת יחד עמה את פנייך.

ואני חייכתי, וגם אתה, וישבנו על הדשא וזללנו בעוד הרוח, שכבר לא הייתה כ"כ רעה, צובטת את ישבנינו.

ואו, יצא ארוך...

אבל הכתיבה ממש קלחה הפעם.. :)