דורית קמה מהכיסא והתחילה להסתובב בחדר, מגפי העקב שלה נוקשים על כל פסיעה. נשענתי לאחור , הרמתי את הרגליים על השולחן, שילבתי ידיים מאחורי הראש ועצמתי עיניים. אני קורא לתנוחה הזאת האדם המסתלבט. לאחר כמה דקות של שקט מצידי וסיבובים בחדר מצידה, הורדתי את הרגליים מהשולחן, פתחתי מגירה בצידי השולחן והוצאתי את הבקבוק. דורית הפסיקה להסתובב בחדר נעצרה ונעצה בי מבט.
"דיאט קולה? זה מה שאתה מחזיק במגירה, דיאט קולה?"הוצאתי שתי כוסות זכוכית מהמגירה והנחתי אותן על השולחן."אז אני לא אלכוהוליסט, אבל אני מכור לדיאט קולה. מה לעשות, אני לא יכול לחיות בלי מנת האספרטיים היומית שלי". מזגתי לשתי הכוסות ובזמן שחיכיתי שהגזים ירגעו דורית שבה להתיישב מולי.
היא שילבה רגל על רגל, לקחה כוס אחת ואחרי רגע של מחשבה הרימה את הרגליים ושמה אותן על השולחן שלי, אחרי שהיא הייתה בטוחה שהיא יודעת שיש לה את תשומת הלב שלי (או אברים אחרים,לא נראה לי שהיא הייתה בררנית בנושא) היא לגמה מהכוס הניחה אותה על השולחן, התסכלה עלי ואמרה "איך זה שאין לך איזה סייד קיק?"
לא בדיוק השאלה שאני רציתי לשמוע, אבל אני מוכן לזרום גם עם השאלה הזאת.
"למה את מתכוונת?" שאלתי, למרות שכבר היה לי ברור לאיזה כיוון היא מושכת. כל אחד שקרה כמה ספרי מתח בטוח שלכל אחד מהם חייב להיות איזה סייד קיק, לשרלוק הולמס היה את ווטסון, לבאטמן היה את רובין, לדרק פיט היה את אל ג'יורדינו.
"אתה יודע, מישהו שאתה יכול להריץ מולו את הרעיונות שלך, שידע לתת לך את הזבנג הזה בראש כדי להראות לך שאתה אדיוט שלא חושב בכיוון הנכון, מישהו כזה". בסדר, לא בדיוק מה שחשבתי שהיא תשאל.
"את מציעה את עצמך?" שאלתי, ואפשר להודות שתקווה התגנבה לקולי. עינייה הירוקות בהקו כשהיא השיבה, " חשבתי שכבר לא תציע".היא שתתה מהדיאט, עשתה גרפס עדין מאחורי יד ימין והמשיכה.
"אז עכשיו כשאני הסייד קיק שלך, בוא נחזור לאיפה שהיינו לפני ששפיגלמן התקשר", שתיתי גם אני מהדיאט, הורדתי את הכוס לשולחן ושאלתי, "לאן, לתאוריה שלך?"
דורית הנהנה.
לעזזאל , עכשיו התאוריה שלה נשמעה עוד יותר טוב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
