הפיהוק המתמשך

"זהו, אני עם הים גמרתי", נועה ישבה מולי ולגמה מעדנות מכוס התה שלה, הזרת מוחזקת בזווית הנכונה. חיכיתי שהיא תשאל למה, אבל כמו תמיד היא מעדיפה לשתוק.

"תשמעי מה קרה לי" פתחתי בסיפור אחרי שסיימתי עם הסביח ולגמתי עוד שלוק מהקולה.

"שכבתי על החוף, מארגנת את המגבת ככה שכמה פחות חול יכנס לתוך כל מיני מקומות מוזרים כשאני אחליט שסיימתי להתבשל כשלפתע יצא איזה "אדוניס" מתוך הים, מחזיק ברובה ציד תת מימי. הצלצל נצץ באור השמש מסנוור קלות. הוא הסתכל עלי לכמה רגעים כשלפתע היה נדמה שניתן לראות את ההחלטה שהתקבלה במוחו.

הוא התקרב אלי בצעדים בטוחים, מסתיר את השמש ומטיל צל מאיים עם הצלצל.

"קוראים לי ישמעאל", נועה השתנקה תה בורח לה דרך האף.

פלא שגמרתי עם הים?