אני חושב שזו הפעם הראשונה שאני בהופעה של אסף אמדורסקי. יש לי את מנועים שקטים ואת הרי את, אבל אף פעם לא יצא לי להיות בהופעה שלו. ככה יצא שההופעה הראשונה של אמדורסקי שראיתי היא שלו לבד מול פסנתר כאשר בכמה שירים עולה דניאל זמיר ודופק סולו סקסופון משובח.
זה התחיל רע. היה אמור להתחיל בעשר, איחור של רבע שעה זה סביר, שלושים וחמש דקות זה לא סביר.
אסף אמדורסקי עולה לבמה , שחיף גבוה בחולצת משבצות ופסים אדומה. אם לא הייתי יודע הייתי חושב שמדובר בחנון על שתוך כדי נגינה על פסנתר יסביר כל מיני האקים בלינוקס.
הוא פתח בהיסוס, בלי לפנות לקהל כשהשיר הראשון שהוא שר הוא הרי את. לאט לאט הוא נפתח שר ארבעה שירים ברצף ורק אז נזכר שיש לו גם איזו כריזמה וקהל שיכולים להתערבב ביחד. בשבילי ההופעה התחילה באמת כשהוא ביצע את מנועים שקטים. מהרגע הזה ההופעה המריאה, הביצועים היו יותר בטוחים בעצמם, העיבודים היו הרבה יותר חופשיים ואפשר היה להרגיש שיכול להיות שבאמת את השירים הוא הלחין על הפסנתר ולא על הגיטרה.
דניאל זמיר רק הוסיף להופעה, עלה לארבעה חמישה שירים כשל תרומה שלו לביצועי השירים התקבלה בברכה. אמדורסקי ביצע שיר חדש שלו בשם כוונות רעות שאני מקווה מאוד שכאשר הוא ישחרר אותו לדיסק או לרדיו הביצוע יהיה קרוב לביצוע הזה.
כשהוא חזר מההדרן הוא ביצע את מה מאוד יפיפית בביצוע יפהפה והוסיף עוד שיר שלא הכרתי של וילנסקי.
סך הכל הייתה הופעה מעולה אפילו שהוא לא ביצע את יקירתי.
אם מזדמן לכם, לכו לראות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
