היא נכנסה למשרד בלי לדפוק על הדלת. יכלתי לשמוע את הפסיעות שלה כשהיא צעדה במסדרון. הקול נשי של עקבים פוגעים ברצפה וריח הבושם שנלווה אליה כשהיא נכנסה אמרו לי שמדובר בבחורה קלאסית. היא לבשה שמלה שחורה בלי שרוולים והתיישבה מולי תוך שהיא מרימה את משקפי השמש אל השער השחור שלה מגלה צלקת קטנה בקצה המצח.
שתקתי.
היא הסתכלה על המשרד. על הקיר מאחורי הייתה תמונה שלי מחזיק בדיפלומה. הדיפלומה לא הייתה שלי, אבל זה התירוץ שלי למי ששואל אותי איפה הדיפלומה, יש דיפלומה על הקיר. תליתי את התמונה כדי שהיא תסתיר כתם של רטיבות. מאז הכתם גדל אבל לא היה לי כוח להוריד אותה. הדבר היחיד שהיה חדש במשרד הייתה מכונת הקפה שהשקעתי בה את כל המינוס.
חיכיתי שהיא תשבור את השתיקה, בכל מקרה העדפתי להסתכל עליה.
בסוף נשבר לה מהשקט. היא שאלה בקול נמוך וסקסי אם כאן זה המשרד של העו"ד חיים כהן. אמרתי לה שהעו"ד הוא שתי דלתות משמאל למשרד שלי. היא קמה יישרה את השמלה, זרקה מבט מאחורי הכתף נשפה בבוז ויצאה.
הוצאתי סיגר מהמגירה של המכתבה וחזרתי לבהות באותה נקודה בקיר שבה בהיתי לפני שהיא נכנסה, תוך שאני מגלגל את הסיגר בין האצבעות.
ידעתי שהיא תחזור אלי כמו כשכולם חוזרים.
אני זה שמחתים את החניה חינם
היא לא חזרה, בטח הגיעה במונית. הדלקתי את המחשב ונכנסתי לאינטרנט. כמו כל אדם נורמאלי גלשתי ישר לנושאים שקשורים לעבודה, פורנו. בכל זאת אחרי שכל פישר יכול להשיג מצלמה דיגיטלית ולחבר אותה למחשב אני כבר לא זוכה לראות את זה בשידור חי בין נשים בוגדות לבעלים בוגדניים גם הם. שפיגלמן נכנס בלי לדפוק על הדלת. מתאים לו, בכל זאת היה המפקד שלי פעם.
שניה אני איתך, אמרתי תוך כדי שאני מרים אצבע לכיוונו. בכל זאת לינדה וטניה עבדו קשה עד עכשיו זה יהיה לא מוסרי להפסיק אותן באמצע העבודה. שפיגלמן התכופף וניתק את השקע של המחשב.
חבל דווקא היית אוהב אותן, הבלונדינית נראתה בול כמו שימרית. שפיגלמן לא אוהב שמזכירים לו את שמרית, אשתו הבלונדינית שגילתה לאחר עשר שנות נישואין שהדשא של השכנה ירוק יותר. הוא הניח על השולחן שני כוסות קפה, עוד אחד שלא מאמין שאני יודע להפעיל את המכונה החדשה שלי.
שב, הצבעתי על הכסא כתר שעמד מיותם בפינה של החדר. שפיגלמן גרר את הכסא לשולחן הרים את הכוס הקרובה עליו והתסכל מסביב.
למה יש לך תמונה של הדיפלומה שלי?
שתקתי. אני טוב בזה, שתיקות.
שפיגלמן הרים את הרגליים והניח אותם על הקצה של השולחן. הוא כבר הכיר אותי מספיק טוב בשביל לדעת שבסוף אני אהיה זה שאשבר ראשון.
הקפה היה רותח וקיבלתי כוויה בלשון.
קיבינימט, קיללתי אותו. יאללה תגיד בשביל מה באת ותלך.
הוא סיים את הקפה שלו, השאיר את הכוס על השולחן נעמד והלך לכיוון הדלת. עוד מאניאק שלא צריך שאני אאשר לו חניה. בטח חנה על המדרכה עם הניידת. שנייה לפני שהוא יצא מהדלת הוא סובב את הראש שלו וזרק מעבר לכתף.
מצאנו עוד חתול
והלך.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
