הכל התחיל כשרציתי ללכת לחדש את הדרכון שלי. את התעודת זהות חידשתי בדואר אבל היה לי זמן פנוי, אז הלכתי למשרד הפנים.
ישבה מולי פקידה בלונדינית כשמאחוריה יש כוננית מדפים ושידה משרדית. היא בקשה ממני סליחה שניה והגביהה קצת את המנגנון של הכסא המשרדי שלה.
כן, היא פנתה אלי, במה אני יכולה לעזור?
באתי לחדש את הדרכון. נתתי לה את הדרכון הישן עם התמונה מגיל שש-עשרה. היא הסתכלה ברפרוף בחותמות ואחרי זה בעיון יותר גדול. היא הסתכלה עלי שוב והפעם עיניה היו פעורות בתדהמה ואימה. חסרה לי כאן חותמת. חכה פה אני קוראת למנהל. ראיתי אותה נכנסת לחדר שמאחוריה. היא הראתה את הדרכון שלי למנהל וגם הוא זרק אלי מבט מזרה אימה מבעד לדלת הזכוכית.
הפקידה והמנהל יצאו ביחד וניגשו אלי.
אנחנו מאוד מצטערים אבל לא נוכל לחדש לך את הדרכון, אנחנו צריכים שתתן לנו גם את התעודת זהות שלך.
מה קרה, שאלתי בדאגה . חושש שמא מישהו גנב לי את הזהות והשתמש בה לאיזה מעשה נפשע.
זה פשוט מאוד אמר המנהל, אתה לא ישראלי, אנחנו לא יכולים לתת תעודת זהות כחולה למישהו שהוא לא ישראלי. מה זאת אומרת אני לא ישראלי קמתי מהכיסא בצעקה,שרתתי בצבא, אני עושה מילואים, ועכשיו אתה אומר לי שאני לא ישראלי. המנהל הסתכל עלי במבט מזלזל.
מתי ביקרת באיקאה?
אף פעם.
אתה רואה,אתה לא ישראלי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
