הפיהוק המתמשך

הרגשתי את הלחץ על החזה גובר, הנשימות יצאו בקצב לא סדיר, הצד כאב לי, הרגלים כאבו לי, הבטן כאבה לי. ניסיתי להשתעל אבל לא היה לי אויר בשביל זה.  נקודות שחורות התחילו לרצד לי מול העיניים. ניערתי את הראש, מצמצתי בעיני, מנסה להחזיר אותם למיקוד, ידעתי שהסוף מתקרב אבל לא איש כמוני ילך בלי מאבק. הרבה יותר מתאים לי לצלוע לסוף. אחרי שבוע של פסח הביקור בחדר כושר הזכיר לי בדיוק איפה נמצא כל שריר ושריר בגוף. אבל זה בעיקר בגלל אלו שרצו לידי ומולי, כל שריר בגוף שלהם מוגדר ולא צועק הצילו מבעד לאבק המצות החרוסת והקניידלך שמצפים אותו.

האמת היא שהרגשתי מאוד מבוקש היום הרבה אנשים נגשו אלי. הם שאלו אותי עד מתי אני מתכוון להמשיך לעמוד על המכשיר בלי לזוז. הסברתי להם שמדובר במכשיר החדש הזה שעליו אתה רק עומד והוא מפעיל לך בעצמו את כל השרירים, אבל הם לא קיבלו את זה, מי חשב שאנשים על סטרואידים ידעו לזהות הליכון? (השרירים האלו זה רק מסטרואידים, ואל תנפצו לי את מה שנותן לי לישון).

אחרי 40 דקות הדרדרתי לי לאיתי וחזרתי לדירה.

מטרה לשבוע הבא:

לרוץ יותר מהר מהבחורה בהליכון שלידי. (ברור שהיא יותר טובה ממני בזה, היא הולכת עם אחד כזה כל היום)