יום שישי אני חוזר הביתה לוקח את האוטו ונוסע לקנות לעצמי מכנסיים קצרות, ומתנה להורי לרגל יום הולדתם. משום מה בדרך הייתה גם חנות סטימצקי. זה לא אשמתי אני נשבע זה היה בדרך החוצה אני ניסיתי להתחמק מזה אבל היה משהו שמשך אותי לשם כמו במגנט (זה והעובדה שהמשכורת נכנסה יום לפני).
כך שאנשי הקש והאיש הזקוף הצטרפו להם למערך הספרים הצפוף שלי ולאחר שבת אנשי הקש כבר עבר לאחותי. וזה לא שלא היה לי ספרים שהייתי חייב לקרוא בשביל התזה, היו לי. אבל איך שהוא זה היה קצת יותר מעניין.
שתי תובנות:
הארלן קובן ומייקל מרשל כותבים באותו שטיק שכנראה לא משנה על מה העלילה קוראים את הספר (שמלווה בנוסף בעלילה שחבל"ז גם אם לא מובנת משהו) בשביל התובנות והביטויים הציוריים והציניים.
מסתבר שדי הרבה מגיעים אלי לגוגל כשמחפשים סופרים/רות שאני מלנקק להם, אז הנה הצטרף לו עוד לינק למייקל מרשל (אני עכשיו מחכה לספר דם מלאכים השלישי בסדרה)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
