עריכה מאוחרת
כמו שכתבתי בתגובה אצל נטע במקרה הזה אני מעדיף לקרוא את כל פסק הדין ולא רק את הרציו ולכן הרציו שנכח כאן כמה שעות, עף.
המסקנה שלי מכל הסיפור היא שהשחיתות פושה בכל מקום. בין עדות ההגנה של רמון ניתן למצוא את רבקה פאלוך שהואשמה בהצעת שוחד לעיתונאי ואת שולה זקן שידוע הסיפור שלה. האם השופטים נכנסו ברמון יותר חזק בגלל התקשורת? יכול להיות.
אנחנו בעידן שבו הסוביודיצה הוא מגוחך אבל אין זמן יותר ראוי מעכשיו להחזירו למקומו.
אני מאמין שרובנו נעדיף מתוך המאבק בין זכות הציבור לדעת לזכות הציבור למשפט צדק את הזכות השניה.
האם מישהו שהיה מנותק מהארץ וחזר רק עכשיו אחרי שנה באנטרטיקה הפסיד משהו בזה שהוא מודע לסיפור עכשיו?
נכון, רמון איש ציבור ולכן היה צריך לדווח על הסיפור. אבל לכל דבר יש את הטווחים שלו. והאיזון הופר בצורה חמורה והוטה לצד של זכות הציבור לדעת על פני הזכות למשפט צדק.
אולי הגיע הזמן שלא רק משפטנים ילמדו על זכות הציבור לדעת והזכות לפרטיות. כן, למדתי את זה במסגרת לימודי התקשורת שלי. אבל באותם שיעורי תקשורת למדתי שרוב התיאוריות התקשורתיות מדברות על הכתבות מלמעלה, אינדקסינג, תיאורית המפלים. כשרואים את כל ההדלפות לתקשורת, את התביעה של ליאורה גלאט ברקוביץ על חשיפת מידע שהיה ברור שיוביל אליה למרות איסור מפורש שלה נוצרת תחושה שהגיע הזמן לעצור את שטף המידע והמרדף אחרי הרייטינג.
למי שמתעניין הלינק לפסק הדין המלא נמצא אצל נטע, אני אתן לכם לינק אחר שאולי לכולם כדאי לעבור עליו במיוחד לאור העובדה שכל אחד יודע היום מי הן המתלוננות ומה שמן המלא וכך נפגעה פרטיותן ורצונן מתלנונות אחרות להמנע מלהגיע להתלונן הוא מובן בהחלט.
על פרטיות וזכות הציבור לדעת
בבלוג זה
בכל הבלוגים
