כצפוי הסרט לא מתקרב לספר, והאמת גם לא נעשה נסיון לעקוב אחרי הספר. אריאלה כתבה שמדובר בדמויות שטוחות, שהמשחק של אושרי כהן לא היה משהו ואני מסכים לרוב הדברים שהיא אמרה, אבל ישנה סצנה שתקועה לי עמוק בראש והיא הביצוע היפהפה והמצמרר לאבות ובנים של אביתר בנאי. זה היה כמעט ביצוע אקפלה, פתאום מקשיבים למילים ומכניסים אותם לסיטואציה (כמובן שאיתי טיראן היה היחיד שפיתח מספיק עומק רגשי בשביל לבכות) שווה לראות את הסרט אפילו רק בשביל הסצנה הזאת שמבחינתי היא השיא הרגשי של הסרט.
אבות ובנים
תיכף אני ארצה שתלכו מפה
שאוכל כבר ליפול בשקט
שלא תראו את הפצעים נפערים
שנשאר לבד ונשבר לאט
תוותרו כבר ותלכו מפה
שאוכל כבר לצעוק בשקט
בלי המבט הקרוע שלכם
שנשאר לבד ונשבר לאט
אבות ובנים סבתות ונכדים
הלב של אמא מתפוצץ
מי אשם לה מי אשם לי
מי יפרד ממי
אבא בוכה על בן בוכה על אבא
תיכף אני ארצה שתלכו מפה
לא אפחד ליפול לא אפחד לגדול
לטבוע או לשוט לחיות או למות
אבות ובנים סבתות ונכדים
הלב של אמא מתפוצץ
מי אשם לה מי אשם לי
מי יקבור את מי
אבא בוכה על בן בוכה על אבא
אבא בוכה על בן בוכה על אבא
בבלוג זה
בכל הבלוגים
