את הסרט האלמנט החמישי ראיתי לפחות עשר פעמים. בעיקר בגלל המוזיקה. היום ראיתי את בלייד ראנר והבנתי שלוק בסון התכתב ארוכות עם רידלי סקוט בעיצוב עיר העתיד ,האכילה אצל הסינים ובחיפוש של היצורים הסינטתיים אחרי הרגש והאמת. מה שאהבתי בבלייד ראנר זה המרקם של הסרט, אפל עם מוזיקה שמובילה את העלילה ונותנת לה את הריח ואת ההתחושה. בעוד שבאלמנט החמישי יש שתי סצינות שבנויות סביב המוזיקה (ההמראה למלון גן עדן ומופע האופרה של הדיווה), בבלייד ראנר הדגש של המוזיקה הוא דווקא האווירה שהוא יוצר ופחות התאמתו לסצינה כך שיותר שמים לב לעלילה ופחות למוזיקה (אני יודע שזה נשמע סותר אבל זו הגאונות בזה).
בשתי הסרטים הגיבורים מגוייסים בעל כורחם לשירות ובסופו זוכים ביציר הסינתטי, אבל בבלייד ראנר האהבה מובעת לאחר הקליימקס ומהווה את הסיגריה שאחרי ובאלמנט החמישי האהבה מהווה את הקליימקס והסקס את האנטי. אני בטוח שישנם עוד הקבלות. (הריסון פורד עם הטרילוגיה שלו וברוס וויליס עם הטרילוגיה שלו)
איזה מבין הסרטים אני אוהב יותר? בלייד ראנר. (ואני חושב שראיתי את גרסת הבמאי)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
