הפיהוק המתמשך

הגענו לבניין של הופמן, שושי חנתה באדום לבן חצי על הכביש וחצי על המדרכה. היא שמה שלט של שוטר בתפקיד, גרסת המשטרה לפקח אני פורק סחורה. ידעתי שהיה איזה משהו שהתגעגעתי אליו במשטרה. היא התחילה לעלות במדרגות אבל נעצרה כששמה לב שאני לא עולה איתה.

מה אתה חושב שאתה עושה? היא שאלה כשראתה שאני מסתכל על תיבות הדואר. בודק את התיבת דואר שלה, כמובן.

אתה חושב שלא חשבנו על זה מראש? את הדואר שנשלח אליה ביקשנו שישלחו למטה.  ומתי ביקשתם את זה, אתמול? זאת אומרת שהיום בטח עוד יש שם דואר. מצאתי את התיבת דואר שלה. היא הייתה מלאה בעלוני פרסום ובעוד כמה דברים. בזמן שאני חיטטתי בכיסים כדי למצוא את האולר הקטן שלי, שושי הוציאה מהכיס שלה מפתח ופתחה את התיבת דואר. הוצאתי את עלוני הפרסום ומתחתם מצאנו שלושה מכתבים. אחד היה חשבון האשראי החודשי שלה, השני היה חשבון החשמל שלה והשלישי היה מכתב מהספריה שהודיע לה שהספר " הדלת המובילה אל הקיץ" הוחזר באיחור של שלושה חודשים והיא נחסמת להשאלה לתקופה של חודש וחצי.

עלינו לדירה. הדבר הראשון שהרגשנו כשנכסנו היה הריח. לא משנה כמה זמן עבר מאז המוות וכמה ניקו או אווררו את הדירה (מה שלא עשו במקרה הזה) הריח של משהו רקוב מעורב בריח של ברזל תמיד נשאר, הדירה הייתה מלאה באבק לזיהוי טביעות אצבעות. לא ידעתי מה אני מחפש אבל עמדתי במרכז החדר וניסיתי להרגיש מה הוא משדר, כנראה שהדירה כמו כל שאר הדברים בעולם עברה לשידורים דיגיטליים כי אני לא קלטתי כלום. הסתכלתי מסביבי. הדירה הייתה דירת שתי חדרים והגופה נמצאה בסלון. משהו בסיטואציה לא נראה לי, בכל זאת אם יש קשר למקרה שלי אז הגופה הייתה צריכה להיות בחדר השינה.  נכנסתי לחדר השניה והסתכלתי על המיטה. היא הייתה מבולגנת, אי אפשר לדעת אם ישנו בה או לא, אם היה סימן של גוף הוא כבר מזמן נעלם. הסתכלתי על השידה שעל יד המיטה. ליד מנורת השולחן היו מונחים שלושה ספרים כשעל הכריכה של אחד מהם היה סימן של אבק של ספר שהיה מונח מעליו.

חזרתי לסלון והסתכלתי על שושי שהייתה עסוקה בבחינת אוסף הדיסקים של המנוחה.

היא סובבה את הראש אלי, היה לנו כמעט אותו הטעם המוזיקלי. על מדף הדיסקים היו דיסקים של אהוד בנאי, פו פייטרס, קייס צ'ויס, סוזן וגה, שריל קרואו גידי גוב ו...

מצאת משהו או שסתם בזבזנו את הזמן? שושי הפריעה לי את הבדיקה.

שתקתי. משהו עמד לי על קצה חוט המחשבה אבל לא ידעתי בדיוק מה. שושי גילגלה את העיניים למעלה עם פרצוף ששואל למה אני. העברנו עוד חמש דקות של שתיקה כאלה עד שנמאס לה והיא זזה לכיוון הדלת. עוברת ליד לוח שנה שהיה תלוי על הקיר. 

תגידי מתי מצאתם אותה? שושי נראתה כאילו היא לא רוצה לענות אבל בסוף היא החליטה לזרום איתי.

ב-11 לחודש.

וכמה זמן הפתולוג אמר שהיא שכבה שם ככה?

ארבעה ימים.

זאת אומרת שהיא מתה בשביעי לחודש.

פשש.. ידעתי ששפיגלמן לא סתם נתן לך את המקרה. עלית על התאריך ממה שהפתלוג אמר, גאון!

נשענתי על הקיר ליד הלוח שנה וחיכיתי שהיא תסיים את ההשתלחות.

סיימת?

כן, זזנו. היא ענתה ופתחה את דלת הדירה מתכוונת לצאת.

תגידי, שאלתי ועצרתי אותה במקום, אם היא מתה בשביעי אז איך זה שהספר שלה חזר בתשיעי?