הפיהוק המתמשך

עריכה מאוחרת

כמו שכתבתי בתגובה אצל נטע במקרה הזה אני מעדיף לקרוא את כל פסק הדין ולא רק את הרציו ולכן הרציו שנכח כאן כמה שעות, עף.

המסקנה שלי מכל הסיפור היא שהשחיתות פושה בכל מקום. בין עדות ההגנה של רמון ניתן למצוא את רבקה פאלוך שהואשמה בהצעת שוחד לעיתונאי ואת שולה זקן שידוע הסיפור שלה. האם השופטים נכנסו ברמון יותר חזק בגלל התקשורת? יכול להיות.

אנחנו בעידן שבו הסוביודיצה הוא מגוחך אבל אין זמן יותר ראוי מעכשיו להחזירו למקומו.

אני מאמין שרובנו נעדיף מתוך המאבק בין זכות הציבור לדעת לזכות הציבור למשפט צדק את הזכות השניה.

האם מישהו שהיה מנותק מהארץ וחזר רק עכשיו אחרי שנה באנטרטיקה הפסיד משהו בזה שהוא מודע לסיפור עכשיו?

נכון, רמון איש ציבור ולכן היה צריך לדווח על הסיפור. אבל לכל דבר יש את הטווחים שלו. והאיזון הופר בצורה חמורה והוטה לצד של זכות הציבור לדעת על פני הזכות למשפט צדק.

אולי הגיע הזמן שלא רק משפטנים ילמדו על זכות הציבור לדעת והזכות לפרטיות. כן, למדתי את זה במסגרת לימודי התקשורת שלי. אבל באותם שיעורי תקשורת למדתי שרוב התיאוריות התקשורתיות מדברות על הכתבות מלמעלה, אינדקסינג, תיאורית המפלים. כשרואים את כל ההדלפות לתקשורת, את התביעה של ליאורה גלאט ברקוביץ על חשיפת מידע שהיה ברור שיוביל אליה למרות איסור מפורש שלה נוצרת תחושה שהגיע הזמן לעצור את שטף המידע והמרדף אחרי הרייטינג.

למי שמתעניין הלינק לפסק הדין המלא נמצא אצל נטע, אני אתן לכם לינק אחר שאולי לכולם כדאי לעבור עליו במיוחד לאור העובדה שכל אחד יודע היום מי הן המתלוננות ומה שמן המלא וכך נפגעה פרטיותן ורצונן מתלנונות אחרות להמנע מלהגיע להתלונן הוא מובן בהחלט.

על פרטיות וזכות הציבור לדעת

לבקשתן של נטע , אלמהק, ושיר דמע.

1. אני לא באמת חתול, אבל אמרו לי פעם שאני דומה לגארפילד משם התחיל העניין ונשאר

2. אם היו שואלים אותי במשך רוב שנותי בתיכון מהו הספר האהוב עלי הייתי אומר מר אל כאן אנה

3.הבילוי שלי בחופשים היה ליסוע לבית אריאלה לקחת ספרים ולשמוע דיסקים בספרית דיסקים, בדרך כלל הייתי גומר שני ספרים בימים האלה.

4. אני לא שומר על קשרים עם אנשים ולכן נכון לעכשיו אין הרבה אנשים שאני מגדיר חברים שלי.

5. יצא לי לשמוע כמה בנות מדברות עלי מאחורי הגב שלי (יותר נכון אני ישנתי במסדרון הם היו בחדר והצחקוקים המעצבנים שלהן העירו אותי) כל מה שאומרים על זה שאסור לשמוע מה אנשים אומרים עליך מאחורי הגב שלך, נכון. הוגדרתי כמכוער חביב. 

למרות מה שאמרתי לנינה בפוסט של נטע אין לי חמישה אנשים להעביר להם ככה שתסתפקו במה שיש:

רק שם אחד, פנסאית, פרת משה, דתילונית

מילא נעלמות לי המילים ואין לי מה לכתוב בבלוג.

אבל כשהן נעלמות לי בתזה אז מצבי רע מאוד. אתמול ישבתי ובמשך ארבע שעות הצלחתי להפיק שלוש פסקאות.

מה כל כך מסובך בלכתוב שתרבות הקוד הפתוח זהה לתרבות הספריה? אפילו מצאתי את מי לצטט. להכניס שהעתיד משלב את שתי התרבויות יחד כשמדברים על מרכזי משאבים מוסדיים. אבל לא, רק שלוש פסקאות.

שיט.