הפיהוק המתמשך

ניר ניסה להיות דרמטי. תמיד חשבתי שיש לו בעית זיכרון. הוא הניח את השכל שלו איפה שהוא ולא מצליח לזכור איפה. נשענתי לאחור והרמתי את הרגליים על השולחן.

כולי אוזן.

ניר פתח את הפה וסגר אותו, לא יודע בדיוק מה להגיד. האידיוט אשכרה שכח שאני הייתי זה שלימד אותו מה צריך לעשות בחקירות. ולא, להגיד לחשוד שיש ראיות שקושרות אותו לרצח זה לא בדיוק מה שיפחיד אותו. במיוחד אם החשוד הוא שוטר לשעבר שיודע בדיוק מה הראיות שכן יכולות לקשור אותו לרצח ומה הראיות שאין להן שמץ של סיכוי. המבט המופתע של שושי גם לא נעלם אבל ממבט קרוב יותר היא נראתה כמו מה שלימור נחמיאס תיארה פעם בצורה מבריקה "עשיתי גבות יצא לי מופתעת". בקיצור אין להם כלום. ניר העביר את התיק שהוא החזיק ביד לשפיגלמן. שפיגלמן הסתכל בו קצת והרים גבה (המניאק מצליח לעשות את זה בלי לעצום את העין השנייה) הוא סובב את לכיווני. מצביע על פריט קטן שהיה בקלסר בתוך שקית ראיות. הבנתי למה הם חשבו שיש מה שיקשר אותי לרצח: דם המכבים חתול בדירה, כרטיס ביקור שלי שהיה בכיס של הנרצחת. הדברים הקטנים האלו שמקשרים בין אנשים.

הורדתי את הרגליים מהשולחן והסתכלתי על התמונות. היה בה משהו מוכר, משהו...

הופמן? קיבינימט.

שפיגלמן ראה את רגע הזיהוי בעיניים שלי.

הוא חיכה שאני ארים אליו את העיניים. שנינו התעלמנו מניר ושושי.

לא הכרתי את הופמן הרבה זמן. היא החתימה אצלי כמה פעמים את הקבלה על החניה אחרי ביקור אצל כהן . היא דווקא הייתה חמודה וניסיתי למשוך אותה לכיוון של שיחה. בסוף היא אפילו לקחה את הכרטיס ביקור שלי והבטיחה להתקשר, קורצת ביציאה מהחדר שלי שאולי היא תתן לי לראות אותה בלי בגדים.

אבל אז היא נעלמה, ולי לא היה את המספר שלה.

שיט, הופמן.

מה השם הפרטי שלה? שאלתי את שפיגלמן. הכרתי אותה רק בתור הופמן, הלקוחה של העו"ד שבבניין שלי. נתתי לה את הכרטיס שלי בתקווה שהיא תתקשר. הוא הצביע על הדף השני שבתיק. נירה הופמן. נירה, שם יפה, אופטימי...

מה יש לכם?

הוא הסתכל על ניר מחכה לראות מה תהיה התגובה שלו.

שפיגלמן לעזזאל אתה יודע שאני לא מעורב בזה . מה יש לכם?

ניר הסתכל על שושי ועל שפיגלמן הוא ידע שההסבר שלי לגטימי ושאפשר לבדוק אותו.

 הוא גמר את הקפה שבכוס בשלוק אחד, מקלל מתחת לשפם כשהוא נכווה בלשון. לא היה לו מה להפסיד והוא ידע שאת הפרטים האלה אני בסוף אדע . המשטרה בדרך כלל דולפת כמו מסננת ספגטי.

היא הנרצחת השלישית. הוא מלמל בשקט. מסתבר שהם למדו קצת לסתום חורים כי שפיגלמן עשה טובה לאנושות וצירף את הגבה השנייה לראשונה.

המראה המופתע ישב עליו קצת יותר טוב.

כן כן, שוב הגיע הזמן הזה בשנה. לא המקלחת... התספורת. בקרוב מאוד אוכל לאבד עטים בתוך השיער שלי כשהם יתקעו לי בין הקירזולים.

ולכן עשיתי את המעשה החשוב של ללכת לספר אלא שלהפתעתי גיליתי שיש תוספות איכות לחיים בגוש דן שממש משפרות את השיער שלי. עזבו אותכם שמפו, קרם לחות לשיער, מרכך. לא לא. מה שעושה את השיער שלכם למלא ברק זה החיים בגוש דן. ולראיה, הכסף שהספר רוצה לקחת ממכם.

45 שקל? 50 שקל? אני רוצה להסתפר לא לקנות ספר.

בחדרה אני מסתפר בשלושים שקל. מה פתאום במרכז זה עולה חמישים או ארבעים וחמש?

אין ספק. המים במרכז מוסיפים לאיכות השיער והספר רואה אותו כיותר מלא ברק. או זה או שפשוט שודדים אותכם.

על החתום

ג' המגדל את שיערו פרא עד ליום שישי הבא.

או קיי. פרוייקט חדש הגיע לפתחנו וזה הזמן למצוא סיפורים מצחיקים/משעשעים על מנת להאיר את יומה של דתילונית

מכיוון שהעברתי את יומי בהגהת הצעת המחקר שלי לתזה חוששתני שאין ביכולתי לענות על הדרישות.

אחרי שסיימתי להגות (?) את ההצעה עם ידידה שלי י' שעזרה לי מעל ומעבר הסתובבתי קצת ברמת גן ואחרי זה הלכתי לבקר ידידה אחרת שלי שבדיוק עברה לגור עם חבר שלה ברמת גן. לרגל המעבר לדירה החדשה אמרתי שצריך לקנות משהו.

מה קונים לבחורה?

האופציות היו עציץ או שוקולדים.

עציץ של רקפת ורודה עלה 20 שקלים אבל הם לא הסכימו לקבל אשראי. לעומת זאת בקולה מבגדד הסכימו לקבל אשראי רק מעשרים וחמש שקל ומעלה. אז קניתי פרלינים, שוקולדים ובזוקה. התכנון היה להגיע מוקדם יותר לדירה אלא שפתחנו טלוויזיזה וראינו שבני סלע "נראה" ליד קניון איילון. נשארתי עם הידידה שלי עד שהחבר שלה חזר ואחרי זה חזרתי לדירה.

מכירים את הפרסומת של קלאב מד? החופש לגלות אנשים ועולמות? היום גיליתי שלא כולם מבינים שצריך לגלות אנשים בתוך הצילומי טבע השונים המופיעים בפרסומת. משהו בסגנון של איפה אפי.

כמובן שבקרוב תוכלו לראות ספרים וסרטים שיעסקו בבני סלע

איפה בני

מישהו ראה את סלע?

וכמובן סרט שיוקרן אחת לשנה בבית ספר עד שיכנס לילדים לשכל, הבריחה מהשלום.

אגב למי שלא הבין בפוסט הזה קרה משהו איום.

הרקפת נמצאת מעל לסלע ולא מתחתיו.

עדכון

עכשיו אני רוצה שתקראו את הטקסט הבא ותחשבו כך:

רקפת בחורה שהלכה לישון ולפתע מתעוררת ומגלה את בני סלע מעליה. מכאן תמשיכו עם הפרשנות לפי הקונטציה הזאת. משעשע למדי (שוב פעם יוצא כאן שבת שבע היא פרוצה):

רקפת

מילים:לוין קיפניס
מתחת לסלע צומחת לפלא
,רקפת נחמדת מאוד
,ושמש מזהרת נושקת, עוטרת
!עוטרת לה כתר ורוד

ל- ל- ל

,רקפת-רקפת, ציפור מצפצפת"
"!הציצי אך רגע אלי
,רקפת נהדרת בסלע נסתרת
!נסתרת מנפש כל חי

ל-ל-ל

,יצאה עם הרוח בת-שבע לשוח
:היה אז הבוקר בהיר
,כל צמח, כל פרח אוספת בדרך
ופיה אך זמר ושיר

ל-ל-ל

,מסלע וגבע יורדת בת-שבע
..רקפת-חן על החזה
ציפור מצפצפת ורוח לוטפת
!וסוף כבר לזמר הזה

ל-ל-ל