הפיהוק המתמשך

כשקוראים את החלק העליון של טקסט כזה (אני חייב לציין שהטקסט כתוב באופן מדהים) אפשר להבין איך ומאיפה מגיע הקטע התחתון. זה גם ההבדל בין חברה קדישא בהתנדבות כמו שזה אצלנו במושב, לבין חבר'ה קדישא בתשלום +שוטף +טיפ. אני לא יודע עד כמה תפילת ההתנצלות מהנפטר יעילה כשמי שמבצע את הפעולה זה לא החברה קדישא עצמם אלא הפועלים שלהם. כבר הייתי במספיק הלוויות בחיי ולכל מקום יש את המקום והמנהגים שמעצבנים (כגון קבורת גברים ונשים בשורה נפרדת או העובדה שלאשה אין שורת ניחומים ביציאה מהבית קברות)

אין ספק שהמפגשים של חילונים עם הדת בנישואין ובהלוויות כפי שהם כיום במדינת ישראל נותן להם את כל ההצדקה שבעולם לרתוע מנגיעה בנושא.

זה הסקר המלא

איפה תאונות? איפה ארוכה הדרך הביתה? איפה זמן פציעות?

דבר ראשון שעשיתי ברגע שהגעתי חזרה לדירה היה לבדוק את המכתב האחרון שהספריה שלחה לי.  היה כתוב שם שזו התזכורת מספר 37 שלהם ושאני חייב להחזיר את הספר  "גדליהו והמיסטוק"  ובנוסף לשלם קנס בסך של... העיניים שלי יצאו מהחורים. אם היו לי משקפיים הייתי מוריד אותם ומנגב את העדשות כדי להיות בטוח במה שאני רואה, אבל באין משקפיים הסתפקתי בלשפשף את העיניים.

3,000 שקל?

אולי כדאי שאני באמת אגש לספריה ואסדיר סוף כל סוף את הסיפור הזה. ניגשתי למדף הספרים, לפחות בתחום אחד בחיי הייתי מסודר. על מדף אחד היו מסודרים להם כל הספרים שלקחתי מאנשים אחרים ולא החזרתי. זה לא שאני לא יודע שהם לא שלי, אני יודע. אבל עדיין....

חיפשתי שם את הספר הזה ומצאתי אותו תקוע ליד ספר שלקחתי מהספריה של בית ספר ולא החזרתי (לפחות הם לא עכבו לי את התעודה של כיתה ח', מזל שאין טופס טיולים בבית ספר).  הרצתי חיפוש על הספר באינטרנט וראיתי שאפשר לקנות אותו בחמישים ותשע שקל.

3,000 שקל?

הוצאתי את הסקסופון מהנרתיק שלו, לפעמים אני חושב יותר טוב כשאני מנגן.  זה לוקח בדרך כלל בין חמש לעשר דקות לפני שאני מקבל דפיקות ברצפה ומהתקרה מהשכנים. ככה שיש לי זמן מוגבל למחשבות טובות (זה התירוץ שלי בכל אופן).

זייפתי לי להנאתי את "אי ירוק בים" ואחר כך עברתי לנגן את "תמונה", אין כמו שרשרת שירי יעל לוי בשביל לעזור לבן אדם לחשוב. סיימתי את תמונה וחיפשתי שיר אחר לנגן ניסיתי את "נגיעה אחת רכה" אבל כמו תמיד זייפתי במעבר לפזמון, ניסיתי את "כלים שלובים" כשלפתע הבנתי שיש מצב שהרוצח שלנו קצת יותר מתוחכם ממה שחשבנו. שאולי יש דברים שמשתלבים להם בחקירה בלי ששמנו לב. יכול להיות שזה רק צירוף מקרים אבל זה היה משהו יותר מידי טוב בשביל שזה לא יהיה קשור.

החזרתי את הסקסופון למקום ופתחתי שוב את המחשב. הרצתי את שם הספר שהופמן החזירה באיחור בגוגל וחיפשתי מקום שיראה מה העלילה והאם כמו שאני זוכר יש שם חתול , מצאתי את הספר, מסתבר ששם הספר נובע מהדמות של החתול בספר שסירבה לצאת מהדלתות בבית ברגע שגילתה שיש שלג בחוץ. מצאתי עוד ספר של רוברט הינלין בשם החתול העובר דרך קירות .  אולי צריך לבדוק אם יש מישהו שמאחר עם הספר הזה בספריה.

ככל שחשבתי על זה,  זה היה לי יותר ויותר הגיוני.

למי יש שליטה על מאגר מידע של כתובות , מכיר את תחומי העניין של האנשים לפי ההיסטוריה של הספרים שהם לקחו ?

ספרן.

ידעתי שיש סיבה לפחד מספרנים.