הפיהוק המתמשך

או שלא.

יכול להיות שבאמת הרציחות לא קשורות לספריות, אבל הרוצח בהחלט קשור לתחום. יכול להיות שהרוצח רצח את הופמן מסיבות אחרות לגמרי שלא ידועות לנו, כרגע, אבל הוא לא יכל להתאפק כשעשה חיפוש בדירה (לא ברור מה הוא חיפש) וכשמצא ספר שלא הוחזר לספריה בזמן הוא טרח להחזיר אותו.

לאחר מכן, כששמע שאנחנו מתעניינים בספרנים הוא החליט לנסות לדחוף אותנו לכיוון הזה על ידי הרצח בירושלים תוך כדי השארת רמז שאכן מדובר במשהו שקשור לתחום הספרנות. אבל עוד פעם, יכול להיות שהמניעים לרצח הם שונים לגמרי ונתיבי הרמזים נועדו להפנות אותנו ממנו והלאה.

"אז ככה אתה נראה כשאתה חושב? " שאלה דורית, תוך שהיא לוגמת את שארית הדיאט ומניחה את הכוס על השולחן בנקישה.

"למה את שואלת, עשיתי פרצוף מתאמץ מידי?" שאלתי.

"הפסקת לבהות לי ברגליים, על מה חשבת כל כך הרבה?" היא שאלה תוך כדי שהיא יודעת שבאופן אוטומטי העיניים שלי יופנו שוב לכיוון הרגליים שלה .

" אני מעדיף לחכות עם זה עד ששושי ושפיגלמן יגיעו, אני רוצה לשמוע קודם מה יש להם להגיד על מה שהם מצאו בירושלים"

שושי הסתכלה על השעון, "אם הם לא מגיעים לכאן בעשרים הדקות הבאות אני אאלץ לזוז" הסתכלתי גם כן על השעון, הם יצאו מירושלים לפני שעה, אולי הם יספיקו להגיע.

"טוב, אז לכל היותר אני אעדכן אותך היום בערב,אצלך או אצלי?" דורית נעצה בי מבט תמה," אני קופץ לעדכן אותך אצלך או שאת באה עלי לדירה להתעדכן?" היא פתחה את הפה לענות כשהקולות של ששושי ושפיגלמן נשמעו במסדרון.

"זהו, אני עם הים גמרתי", נועה ישבה מולי ולגמה מעדנות מכוס התה שלה, הזרת מוחזקת בזווית הנכונה. חיכיתי שהיא תשאל למה, אבל כמו תמיד היא מעדיפה לשתוק.

"תשמעי מה קרה לי" פתחתי בסיפור אחרי שסיימתי עם הסביח ולגמתי עוד שלוק מהקולה.

"שכבתי על החוף, מארגנת את המגבת ככה שכמה פחות חול יכנס לתוך כל מיני מקומות מוזרים כשאני אחליט שסיימתי להתבשל כשלפתע יצא איזה "אדוניס" מתוך הים, מחזיק ברובה ציד תת מימי. הצלצל נצץ באור השמש מסנוור קלות. הוא הסתכל עלי לכמה רגעים כשלפתע היה נדמה שניתן לראות את ההחלטה שהתקבלה במוחו.

הוא התקרב אלי בצעדים בטוחים, מסתיר את השמש ומטיל צל מאיים עם הצלצל.

"קוראים לי ישמעאל", נועה השתנקה תה בורח לה דרך האף.

פלא שגמרתי עם הים?