אז שוב אני כותבת כדי לא לנטוש כאן לגמרי,
כדי שחס וחלילה לא יסגרו לי את הבועה הנוסטלגית שלי.
2011
כן, שנה חדשה, שתהיה כלכך דומה וכלכך שונה.
אני לא אותה נועה, ואם זאת אף פעם לא אשתנה.
אמצע י"א, אוטוטו מחצית, ואני עלולה כל שנייה להתמוטט מהלחץ.
בחיים לא חשבתי שיהיה לי כלכך קשה גם בריקוד וגם בלימודים, ובשילוב ביניהם!
בריקוד יש לי תקופה נהדרת מבחינה תנועתית והכל,
אבל כמובן שזו אני ושום דבר לא יכול ללכת אצלי חלק בלי טאקלים,
וקרעתי שריר בבטן התחתונה.
כיף חיים משוגעים
אז מתאוששים וחוזרים לאט לאט.
הגרעין של חיי לא השתנה,
לא יודעת אם להגיד לצערי או לשמחתי.
הוא כנראה תמיד יסתכם בשלוש האותיות שהן שמו
ויאללה אני פשוט צריכה לקבל את זה.
עד הפעם הבאה, מאחלת לעצמי להחזיק מעמד.
רק עוד קצת