(או: פרולוג על סף פתיחת שנה ג')

רק שנה ג' נשמע מפחיד מספיק, אז אני אתעלם מהעובדה המבעתת למדי ואחזור שנתיים אחורה.

כי זה בערך משום מה, מה שמסתובב לי בראש.

תקשיבו, אני לא יודעת איך להסביר את זה, אבל נדבקתי בחיידק החדשנות הזה, או מה שלא יהיה.

כבר כמה זמן, חודשים אפשר לומר, שאני סוג-של מלווה את החברות עם כל העסק הבאמת לא כזה פשוט של תחילת הלימודים (בעיקר כל מה שבא לפני), טלפונים שמצטברים לשעות של דיבורים ועצות עד כדי אובדן-קול כמעט. אני לא מתלוננת, להפך, גיליתי שזה אפילו די כיף ויש לי המון מה להגיד/לספר/לייעץ וכו'. מה שאני כן מנסה להגיד, שלא רק בגללן, איכשהו נדבקתי.

ביום ראשון מתחילה שנה חדשה (יש לי עוד מועד ב' אחד לעשות ביום שלישי, ואיכשהו להתחנן שיתנו לי מועד ג' בשדות כי אתמול היה קטסטרופלי למדי בשבילי) ואני משום מה מרגישה כמו אחרוני הסטודנטים החדשים. סוג של "שלום כיתה א'" של ילדים ממש. וזה כ"כ מוזר!

האמת אני חושבת שאני די יודעת מה הן הסיבות העיקריות להרגשה הזו, חוץ מהעובדה שכמה וכמה אנשים שאני מכירה מתחילים את הלימודים שלהם עכשיו.

חלק לא קטן מהעניין זה שיש לי מערכת מוזרה לסמסטר הקרוב. כל הקורסים שקשורים לחשמל מרוכזים בימי שני-רביעי שנראים מפרכים למדי, כשבראשון וחמישי, אני פותחת וסוגרת את השבוע עם קורסים משנה ראשונה ותחילת שנייה (שאני רוצה/צריכה לחזור עליהם), וקורס בחירה. זה נותן איזשהי אווירה שונה.

ובכלל, אולי רק נדמה לי, אבל השנתיים האלו אמורות להיות שונות מהשנתיים הראשונות, וזה גם נותן ולו במקצת תחושה אחרת, של התחלה בתוך התחלה, של משהו אחר.

אני רק מקווה שאני אצליח סוף סוף באמת לפתוח דף חדש, להתרכז יותר בלימודים (חהחה, אני אומרת את זה כל סמסטר), אולי אפילו להנות מהם, הגיע הזמן גם לזה...

אז זהו, נראה לי שזה יהיה פוסט רשמי של פתיחת שנה, ככה שנאחל שנה מוצלחת לכל הסטודנטים אי שם!