נו, אתמול. או משהו כזה. השעות מאבדו משמעות אחרי חצות.

שייכת ליו'. ממש משעשע אצל העתודאים האלה. אני שוקלת להשאיר אצלם כוס לשתייה במעונות מרוב זה שאני נמצאת שם ומשתמשת בכוסות שלהם...

יו', על אחד מתוך שני ספרים במצב מוצק שהוא השאיל מהספרייה: "זה ספר מסובך יותר, אותו אני לא אקרא!"

אני: "אה, אז הוא סתם מונח אצלך על המדף כדי שתרגיש יותר חכם?"

יו': "הוא מונח עכשיו על השולחן. אבל אם יפגע בו פוטון הוא בטח יעלה למדף."

יש לי כ"כ הרבה מה לספר, בעיקר על יום חמישי הארוך (מי אמר יום הרפתקאות של 20 שעות רצוף ולא קיבל?) ועל סופ"ש הקצר אך המהנה אצל קוויקי, וחבל, כ"כ חבל שאין לי זמן וכוח לכתוב אותו.

אה כן, ואני כבר כמה ימים חולה בסוג של רכבת הרים של התקררות. גם על זה אפשר לכתוב כמה שורות.

נו טוב, בפוסט הבא.

סקאי, סימני חיים מתחת להריסות שיעורי הבית זה אנחנו, INC.