"

"ועד אז אני צריך להיות רוח רפאים במקום הזה." המלך ורנס בהה סביב בחומות המעופשות. "ואני מניח שעלי להיות פה לבד לגמרי. אף אחד לא יהיה פה איתי?"

"הו, אלה המחוברים לעולם הרוחות, קרובי משפחה. וחתולים כמובן."

"אני שונא חתולים."

פניו של מוות התקשחו מעט, אם גולגולת בכלל יכולה להתקשח. לרגע קט בהק אור אדום בזוהר הכחול שבארובות עיניו.

"אני מבין," הוא אמר. טון דיבורו רמז שמוות הוא גורל טוב מדי לשונאי חתולים. "אני מניח שאתה אוהב כלבים גדולים."

"

"אחיות הגורל" / טרי פראצ'ט (עמוד 13)