הנה מחקר אנתרופולוגי שהתבצע היום בלא כוונה תחילה, ומסקנתו, בעיקר:

לבוא עם הג'ינס הרגיל שלך, גופיה וסריג שהיית לובשת ביום ממוצע אבל בשילוב מגפי עקב נאים למדי וצללית כהה מבד"כ (גם אם באותו צבע שאני אשים ברוב הימים, פשוט גוון כהה יותר) שמדגישה יותר את העיניים ובכלל מתאימה יותר, יגרום ליחס הרבה יותר, וול, קיים, וטוב מאשר לבוא ביום ממוצע ככל הימים עם בדיוק אותם הבגדים רק בשילוב נעלי ספורט וצללית בהירה או לא קיימת.

(בתיאום מושלם, לפחת החברה שישבה לידי בהרצאה של הבוקר, החליטה לבוא עם הסנדלים היפים מהסילבסטר וחצאית המיני הקצרצרה )

(ונו, פחות או יותר עוד אחד:)

למצוא בפייסבוק אנשים מהעבר הרחוק שלך יכול להיות מעניין, בעיקר אם אלו לא האנשים שאני לא מחבבת בלשון המעטה. זה גורם לחשוב על "וואו, מעניין מה קורה להם היום" ושלל מחשבות נוסטלגיות טובות יותר או פחות.

לראות את האנשים האלו ולו לזמן קצר במקומות מעוררי קלאוסטרופוביה במציאות, יכול להוריד לי את הלב אפילו מתחת לתחתונים למשך כמה שעות אחרי.

ממש בטעות, אני ממשיכה עם מסורת הפרסום יותר מדי פוסטים לפני בחינות.

או כמו שאמרו לי אתמול כששיכנעו אותי לצאת: "נו, זה רק מגן!"