כמו שהבטחתי:

יום ראשון:

בביצפר היה סתם לא משו... בלי יותר מדי דברים לא מעניינים. לנה בערב הקודם החליטה להפחיד אותי כשאמרה לי שהיא ממש חולה ויש לה חום גבוה (מה שהתגלה בעצם כמה שאני אמורה להגיד למורה לפיכסיקה על זה שהיא לא באה בגלל שהיא לומדת למבחן).

היו לי שעתיים חלון, שבאחת מהן ישבתי לי קצת בספריה (פשוט לא היה לי כוח לשבת בחוץ בשמש) ואחרי שסיימתי לנסות לעשות אנסין באנגלית, קראתי קצת את ההתחלה של "כפר אשמדים" שמוע שמעתי דברים על הספר הזה שנה שעברה, אבל אין לי כוח לקחת אותו מהספקיה כדי לקרוא,אז החלטתי לקרוא בחלונות. דווקא ההתחלה די מבדרת.

בשיעור השני היה לי שיעור נהיגה שדווקא הלך לא רע בכלל.

רק שהמורה קצת איחר, מה שגרם לי לאחר לשיעור תנ"ך ב5 דקות בערך. נכנסתי לכיתה כשעוד היה קצת בלאגן, אבל בגלל שאני יושבת בקצה, נאלצתי לעבור לה מול הפרצוף ולחטוף מבט של "מה זה אמור להביע?!" אבל חפיף.. ממש לא היה אכפת לי.

אח"כ בדרך לתחנות עליתי יחד עם ליז ושוקי. היה נורא משעשע. איכשהו הגענו לזה שבנות נורמליות (ונניח שאני וליז נורמליות) מאזנות בטבע, את המחומצנות (אין לי מושג איך הגענו לזה. נראה לי שאני אאשים את שוקי, למרות שאני לא זוכרת מה התחיל את השיחה הזו.)

ואח"כ גם הגענו לזה שדנה אינטרנשיונל מזיינת את עצמה. (שוקי שאל אותי מי מאזן אותה, אז אמרתי שהיא מאזנת את עצמה, אבל כמעט שנפלט לי "מזיינת". ליז אמרה שלשנייה זה גם עבר לה בראש ומכאן למסקנה השנייה מההליכה הזו:) אני וליז חולקות יחד אותו תא אפור.

הוא מספיק לשתינו, איכשהו.

בקיצר- שגענו לשוקי (וגם לעצמנו) את השכל.

דווקא היה חביב.

בערב, בדיוק כשפתחתי מחברת אזרחות כדי ללמוד (יום שלישי מבחן ענק), ועברתי על עמוד וחצי מבלי לקלוט הרבה, עדן התקשרה אליי, ואמרה שהיא ליד הבית שלי, ושאלה האם אפשר לארח אותה ל10 דקות.

הסתכלתי לי ימינה ושמלאה, וראיתי איך הבית שלי נראה, ואמרתי לה שכדאי שתוותר על הרעיון, כי זה לא בריא, אבל במקום זה אני אצא ונשב בפארק ליד הבית שלי.

וזה בעצם גם מה שעשיתי.

ישבנו לנו שם ופטפטנו. היה חביב ביותר. רק שבלי לשים לב, הלכה לה שעה שלמה.

אבל חפיף, הרבה יותר מעניין לדבר עם עדן מאשור לבהות במחברת, ולא לקלוט מה לכל הרוחות הפואנטה של המועצות הדתיות והתפקיד של הכנסת.

נאמ, אז יום ראשון הסתיים לא בלי הרבה למידה, כי בדיוק כשחזרתי הבייתה גם עמדה להתחיל ארץ נהדרת, ואני חייבת לצחוק קצת. (יו נואו, בשביל האיזון ההוא שדיברנו ממקודם. לצחוק לא מזיק.)

יום שני:

על הבוקר היה חברה. כמו ביום שני שעבר (שהיה מבדר, כי בדיוק באתי בחצאית, ולנה התערבה עם ליז על זה שאני בחצאית, וגם ידעתי שהאורקית תצרח עליי בקשר לתלבושת, והיא אכן צרחה עליי. וגם היו ציטוטים נורא מבדרים, שייאספו להם בפוסט ציטוטים נפרד, והיו יותר מדי תקריות עם בלוני מים, ואלן שניסתה ללדת עם פומפה, אבל זה היה יום שני שעבר, וזה היה, ולא כתבתי כי לא היה לי כוח, וחבל.) גם ביום שני הזה, מצאתי את ליז ולנה יושבות יחד ליד הכיתה. כשהתקרבתי שמעתי מאחת מהן משפט נוסח:"הו, היום איחור רק של 2 דקות", טיהי, אחרי שפעם קודמת איחרתי ב5...

שיעור עם אורקית, כמו כל שיעור עם אורקית, אומר הרבה שעמום, והרבה זיוני שכל על צבא. הרבה יותר מדי.

שוקי לא הגיע היום, מה שאומר, שיחד איתו השיר שלי לאנגלית, נשאר אצלו בבית, אז ביקשתי מהמורה לשלוח לה באימייל. (חיחי, עכשיו יש לי את המייל שלה ואני יכולה להפציץ אותה בוירוסים! מוהאהאהאהא!)

היה יום די קצר.

היה אמור להיות לי שיעור נהיגה כפול בסוף היום, אבל המורה נתקע באיזה מפשט, ולא הספיק להגיע, אז חזרתי הבייתה, נחתי קצת והיה לי שיעור בערך ב3 וחצי. חזרתי הבייתה רק אחרי 5, ואפילו לא עשיתי טסט פנימי, מה שאולי קצת טיפשי... אבל לא נורא...

החלטתי ביום שני שאני יושבת ללמוד טוב, כי המבחן הענקי באזרחות כלל מלא מלא חומר, שאת רובו ידעתי די גרוע, וגם לא קלטתי למרות שניסיתי. אני פשוט לא אוהבת אזרחות, נקודה.

ניסיתי לנגן קצת, אבל לא יכולתי להתרכז, אז חזרתי ללמוד.

אמא שלי חזרה בערך ב9 עם פרצוף עצוב.

מעשה בחתלתולון

אמא שלי מצאה לא רחוק מהבית, ליד הפחים גור חתולים קטנטן ונטוש, שפשוט לא הפסיק ליילל כל הזמן, בקול הדקיק הזה שלו. אז יצאתי איתה החוצה לראות מה אפשר לעשות איתו, כי משום מה הוא לא יכול היה לאכול (היא הביאה לו כבר שמנת וחלב, והוא אמנם יודע ללקק, אבל הוא פשוט לא עשה את זה משום מה).

מצאתי אותו כשהוא הספיק כבר להיכנס לתוך הפח של מיחזור הבקבוקים. איכשהו הוא נכנס לשם דרך הרשת. היללות שלו כמעט גרמו לי לבכות. קראתי לו החוצה, כדי שיאכל קצת (אמא שלי חיממה בבית טיפה את החלב.),אבל הוא הלך לו לאט לאט בכל השטח ולא אכל כמעט. ישר ראיתי שיש לו איזשהי בעיה, רק לא הבנתי מה בדיוק. הוא התחיל ללכת החלק שליד האספלט, איפה שיש סתם אדמה כזאת, והיה שם קצת אור מפנסי הרחוב. ראיתי שיש לו משו קוצני בכף רגל קידמית, אבל לא ממש הבנתי. ניסיתי להחזיק אותו טיפה כדי שלא יזוז, וחשבתי בהתחלה שנתקע לו קוץ בכף רגל, ורציתי להוציא, אמנם לא ממש יכולתי לעשות את זה, אבל מיד גם ראיתי שזה לא קוץ :/

שמתי לב שברגליים האחרויות הוא הולך בסדר, אבל הקדמיות- משו היה מעוות בהן. הן גם היו קצת עקומות, וגם הכף רגל- מה שחשבתי בהתחלה שזה קוץ שנתקע יחד אולי עם הצפורניים שלו- נראה יותר מדי כמו דווקא משהו חרוך. מצמרר לי לחשוב על זה, וגם לכתוב את זה, אבל זה פשוט נראה כאילו שמישו לקח את הכפות רגליים שלו, ושרף אותן. בררר...

אני מקווה שזה לא מה שקרה, אולי זה איזה מום מולד, או לא יודעת מה.

אבל החתלתול הזה סבל יותר מדי. ראו עליו, גם היללות הבלתי פוסקות...

פשוט עשו לי צמרמורת.

הוא בקושי שתה את החלב, כל הזמן התהלך לו. ואף פאקינג חתול/ה בוגר/ת שהסתובבו ברחוב לא באו לעזור לו כל הזמן הזה! והיו שם לא מעט, ולא, הם לא פחדו מאיתנו, כי כמה התקרבו אבל רק בגלל האוכל (ביצ'ז!)...

בכל אופן, עמדנו שם כמה זמן, והבנו שאנחנו פשוט לא יכולות לעזור לו. גם לקחת אותו אלינו לא יעזור הרבה, כי אף פעם לא גידלתי חתול, והידע שלי לא הכי מעמיק בכל מה שקשור בטיפול ביצורים חיים אצלי הוא פשוט לא היה שורד...

היה ממש עצוב לעזוב אותו שם.

התקשרתי לאלן, שרק כששמעה את המשפט:"יש לי גור חתולים ליד הבית", צרחה לי "לא!" בטלפון.

אני בהחלט מבינה אותו, כבר עברו אצלה בבית המון חתלתולים, אבל רק חשבתי שהיא תוכל לעזור או לייעץ מה לעשות איתו. לא יצא מזה הרבה.

כבר היה אחרי 9 וחצי.

אמא שלי התקשרה לצער בעלי חיים. הם לא עובדים. רק עד 8 או משו כזה.

יופי באמת.

אח"כ התקשרנו לאיזה אגודת חתולים, שמטפלת גם בחתולי רחוב. הם לא ענו, אבל ביקשו להשאיר הודעה עם טלפון, כדי שיחזרו. מן הסתם לא חזרו.

למחרת, בדרך לביצפר- לא ראיתי שם אף חתול, גם לא את הקטן. 2 הקעריות עם החלב והשמנת היו די ריקות ונשארו באותו מקום...

גם כשאמא שלי חזרה, היא הסתכלה שם, ולא ראתה אותו..

אני לא יודעת לאן הוא נעלם... מקווה שיותר טוב לו...

בכל אופן- הסיפור עם החתלתול, גם בזבז לי שעה של למידה, וגם לא הכי עזר לי להתרכז במה שניסיתי, אח"כ.

אז למחרת קמתי טיפה מוקדם כדי ללמוד טיפה.

הספקתי לעבורעל הכל, אבל בחפיפניקיות איומה.

יום שלישי:

וול, על הבוקר היה אותו מבחן ארור באזרחות. שעתיים. שני שיעור כאילו, שעה וחצי.

בעע...

היה דווקא לא קשה בכלל, ואני מקווה שהלך לי טוב. לא רוצה להמר, אבל המבחן לא היה כזה קשה. רק הטוניקה מסוגלת להוריד לי 40 נקודות על מילים לא כתובות... :/

אח"כ בספורט המורה החליטה להיות נחמדה לשם שינוי, ולא עשינו שום ריצה.

למרות שהיינו בחוץ (שזה חרא בפני עצמו), היא החליטה לעשות לנו שיעור כדורסל. היה חביב.

אח"כ עוד שעתיים, והבייתה!

חזרתי הבייתה, דווקא די בסדר.

והמחשבה היחידה שהייתה לי באש, היא לבטל את שיעור מוזיקה. הרי במילא לא עשיתי כמעט כלום השבוע. חבל על הזמן פשוט... וגם לא הכי יכולתי להתרכז במילא...

אמא שלי חזרה, ואמרה שאם אני רוצה לבטל, שאני אבטל- אבל אעשה את זה לבד. אני שונאת, אבל מה לא עושים בשביל ערב חופשי?

בקיצר, פטפטתי לי עם כמה אנשים, להעביר את הזמן, קצת קראתי, והלכתי לישון מוקדם...

קמתי היום ב7 ופשוט לא יכולתי להירדם!

אבל אינטרנט מעביר זמן. למרות שהיה קצת משעמם....

וזייהו.

ירד מבול.

ואח"כ היה קצת שמש.

ואז היה שוב מבול.

ולהיות לא בביצפר כשיש מבול זה חביב.

ואז היה מבול כשלא הכי הייתי צריכה מבול.

וזהו להיום.

בלאט

פויה

וזהו.

אני עייפה..

*חוזרת לישון*

ערב מהנה שיהיה לכם אנשים...