מה נשתנה הפסח הזה?

שיש עוד יותר דברים לעשות ולהספיק, ועוד פחות חשק!

הייתי אצל קוויקי (לשם שינוי) משלישי בלילה (בחסות טרמפ מהארי) עד שישי אחה"צ.

בשלישי קרה לא במכוון במיוחד סוג של חילופי מתנות. קוויקי כמעט אכל את מתנת היומולדת שלו (אם כי ניתן לומר שהוא בהחלט אכל את החלק הקטן שלה ^.~), ואני איכשהו זכיתי למתנה משלי. (שהפתיעה אותי לחלוטין, ולא, אני לא אשוויץ בה בינתיים, אולי אח"כ ).

ברביעי הספקנו לעשות קניות ביחד (כן, זה אירוע ראוי לציון כשמדובר בקניות של מצרכי מזון ולא שופינג), ולעשות סדר אצל אבא של קוויקי (מאורע גם הוא ראוי לציון).

בסדר גילינו שאבא ל קוויקי + כמה כוסות יין טוב + חוסר הגיון מוחלט בהגדה של פסח = כמה דקות משעשעות.

כמה דקות משעשעות + מצלמה שנמצאת בקומה למעלה = אין לי וידאו משעשע של זה, אבל יש זיכרון חביב. ^^

כשחזרנו עוד הספקנו לראות את "זאק ומירי עושים פורנו", קוויקי גילה שזה סרט ממש משעשע (נראה לי לפחות), ואני גיליתי ש"זה נראה ארוך יותר בקולנוע". (הסרט, לא האיברים המוצנעים של ג'ייסון מיוז.)

חמישי התחיל מאוחר, די מאוחר. לא הצלחתי להרים את עצמי מהמיטה בבוקר, ועוד הייתה לי סדרה של איזה 3 חלומות ממש ממש מעניינים, שרק מאחד מהם אני זוכרת קטע קטנטן, שלספר אותו יעשה עוול לדמיון שלי, אז אני אשתוק. רציתי להמשיך לחלום מצד אחד, ומצד שני פשוט לא היה לי כוח לפקוח אפילו רבע עין, ולהזיז חצי יד. (לא יודעת מה איתכם, להזיז רבע יד נשמע לי ממש מסובך, כל עניין העצמות וכאלה.)

במשהו כמו 12 התחלנו להרים את עצמנו בכוח. ב-2 כבר היה צריך להיות שוב אצל אבא של קוויקי ל"על האש" המסורתי.

המסקנה מאז היא: אוכלים הרבה יותר בשר כשאין פיתות!

(וממתקי תפוז-גזר ממש ממש טעימים בביס הראשון, ופחות אח"כ.)

היה טעים, היה נחמד.

כשחזרנו, אי שם בצהריים, חיטטנו בסרטונים בYouTube (בעיקר שטויות מלך האריות מהסגנון הזה), ואז נזכרנו שרצינו לראות את "Life of Brian" של מונטי פייטון, שבמקרה (או שלא) היה לקוויקי על המחשב. אז התיישבנו לראות אותו, והיה ממש משעשע! [לדעתי יותר מ"The Holy Grail", מצד שאני אותו ראיתי מאוחר מדי בלילה ובמצב לא שפוי לחלוטין, אז אין פה השוואה אמיתית.]

בדיוק כשהסרט הזה נגמר, יצאנו לסינמה סיטי. המקום היה מפוצץ מתמיד, וכמובן שלא היו כרטיסים לשעה שרצינו ללכת (ולא, שורה ראשונה לא נחשב). קנינו כרטיסים ל23:45, ושמנו לב שיש לנו המון זמן. התכנית המקורית הייתה לראות סרט וללכת ל-Temple Bar. במציאות, בגלל שהיה לא מעט זמן עד הסרט (בנינו על סרט ב21:00) החלטנו שזה רעיון מספיק טוב פשוט להחליף את הסדר.

בדרך עברנו בחנות הפוסטרים שיש שם, ואיכשהו מיד שמתי עין על הסטנד טישרטים החביב שהמתקם לו שם. בעיקר על החולצה הראשונה. עברנו על כולן, אבל אהבה ממבט ראשון, והתאמה של 200% למי שאני, הכריחו אותי לקנות אותה (יחד עם עוד חולצה לקוויקי, כי כשיש הנחה על 2 חולצות, לוקחים שתיים!).

לכו תגידו שזה לא מתאים לי.

[אני רוצה לראות את התגובות לזה בטכניון, למרות שכמו שאני מכירה את האנשים, זה יהיה משהו כמו "eh נו בסדר."]

אז ככה, הTemple Bar! היה כ"כ שווה!

בהתחלה עוד התעקשתי לחפש בירה מעניינת, אבל בסופו של דבר קוויקי ואני נחתנו על המסורתיות שלנו: גינס בשבילו, וויינשטפן בשבילי.

המסקנה מפה היא: הבירה בפסח פשוט טעימה יותר!

לשם שינוי היה זמן, והיה מקום בבטן (ארוחת הצהריים כבר הייתה לפני כמה שעות טובות), והזמנו לנו צלי אירי. בשר ברטוב טעים עם לא מעט תפו"א. הוא הוגש בכלי שממבט על ראשוני גרם לי לחשוב שבטח עוד ננסה את אחת המנות הראשונות אח"כ (כלי ממש יפה אגב), אבל אח"כ ממבט צד וטיפה אחרי שהתחלנו to dig in, הבנו שמספיק להיום. הצלי היה מעולה, מוכן בדיוק כמו שצריך, ואפילו הפירה היה טוב. טוב במיוחד היה החלק השרוף בדפנות. יאמ יאמ.

החלק הטוב הוא שהיה לנו לא מעט זמן, וזמן זה טוב כשרוצים לשבת במקום כזה כמו שצריך. אז אכלנו לאט, ושתינו לאט (למרות שאיכשהו היה נדמה לי שאני שותה מהר מבד"כ. אבל כאמור, הבירה בפסח טעימה יותר.) ולאט לאט ראינו שעוד יש לא מעט זמן, והזמנו גם קינוח וקוקטייל. לקוקטייל קראו Irish Kiss ועם שם כזה, ותכולה שמורכבת מבייליס, קלואה ושמנת, קשה מאוד לטעות. היה טעים! לתענוג הזה הצטרף סופלה שוקולד עם כדור גלידה, שגם הוא היה יאמי.

בקיצור, הגעתי למסקנה שאם אני אעשה יום הולדת באיזשהו מקום בחוץ, זה יהיה שם. (אמרה מי שעד כה לא הצליחה לארגן אפילו לא יומולדת אחד בחוץ. :/)

יצאנו בדיוק לקראת הסרט. ראינו את "He's Just Not That Into You". סרט משעשע, חביב ומעניין לעיתים. קוויקי טען שאפשר לוותר על הרבע שעה האחרונה. כן, זה היה קיטשי להחריד, אבל נולדתי עם הכרומוזומים המתאימים כדי שזה לא יזיז לי במיוחד.

זה היה יום מעייף אך מעולה [חזרנו בסביבות 3 בלילה].

למחרת, היו המון בלאגנים בבוקר, אבל הכי חשוב זה שהכל הסתדר ועוד הספקנו להכין צ'ילי בבוקר ואפילו יצא טעים.

ויהי טוב, ויהי עייף, חג שמח אחד.

אתמול היינו אצל החברים בקריית ים. גם שם היה נחמד ומעניין, והכי חשוב יש התקדמות כלשהי עם התכנונים לשיפוצים. (פשוט כי מעולם לא טרחנו לעצב את הדירה מאז שעברנו לפה לפני כמה שנים טובות).

בפינת הShoot me now, or regret it later-

התמכרתי ללילי אלן. צריך לעשות משהו עם האסטרוגן הזה.

חג שמח, תהנו מהחופש ותנצלו כל רגע!

=^_^=