וואו..

איזה יומיים מבדרים...

וול... יחסית הרבה זמן לא כתבתי פוסט נורמלי (ומיום חמישי עבר די הרבה זמן), אז נראה האם אני זוכרת איך מחברים 3 שורות ביחד, ונקווה שיצא משהו הגיוני.

יום ראשון:

התחלתי ב10:25! וויהי! קמתי קצת עייפה, אחרי שנשארתי ערה עד 1  בלילה (תודה לאל שלא עד 2 וחצי כמו בלילה בין שישי לשבת P:), מה שאומר שישנתי לא הרבה שעות. (יחסית).

כמו שסיפרתי ממקודם, לאמא שלי נגנב הפלאפון :( אז נתתי לה את שלי שיהיה לה בתור שעון מעורר בבוקר. רק שבסביבות 6:15 היא נכנסה לחדר שלי כדי להחזיר לי אותו (אחרת לא הייתי מתעוררת בערך עד שעות הערב המאוחרות). הבעיה עם חדרים כמו שלי (חדרי ממ"ד לאלה שלא יודעים) היא בעיקר הדלת הבומבסטית (יחסית). ברגע שפותחים אותה, איכשהו, אני יכולה להיות בשינה הכי עמוקה שיש, אבל אני מיד אתעורר! זה ממש מעצבן לפעמים... אני מתעוררת עוד לפני שבאים להעיר אותי, רק מהפתיחה של הדלת. אבל למזלי באותו בוקר כנראה ישנתי די טוב, ואני זוכרת ששמעתי את הדלת נפתחת... ואז נרדמתי ממש מהר, וקמתי רק ב8 :)

האמת, היה לי אחלה מצב רוח באותו יום... כנראה בגלל הסופשבוע...

ג'וני החזיר לי את החיוך לפנים (טוב, פחות לפנים,אבל את המצב רוח הדי טוב) באותו יום, וממש הייתי צריכה את זה יחסית לתקופה האחרונה :/

אז תודה. (:

הספקתי לאוטובוס (וויהי!) אך לצערי פגשתי את ביפ בהמשך הנסיעה. למזלי הוא לא התיישב לידי (אין לי כוח להזדהם על הבוקר) והמשכתי לקרוא ספר... ניסיתי להתחמק ממנו גם בהליכה לביצפר, אבל הוא קצת נטפל אליי... אבל היה איזה משהו משעשע, שכנראה פלטתי אחרי הסופשבוע ההזוי הזה, שהוא סיפר לי על כל מיני מבחנים פסיכולוגיים שעשו לו במיונים לצבא... ואיכשהו אמרתי משו נוסח זה שיש כל מיני אנשים בעולם, שחלק יראו בסתם כתם מטושטש תפוז, וחלק יראו בו תינוק נאנס. (לא מצחיק. אבל אין לי מושג מאיפה פלטתי את השטות הזו. בכל אופן, העז התחיל להתפקע מזה. שיהיה לו לבריאות. או שלא.) הוא בעצמו אמר שהראו לו דף ריק, והוא ענה שזה שדה דשא, שהייתה בו פרה, והיא אכלה את הכל, והלכה משם אח"כ... -ססמ"ב-

איכשהו הגעתי לכיתה, בדיוק כשהיה צלצול להפסקה. חיחי. מצאתי בפנים רק את שוקילנה. [אם כבר שוקילנה, סיפור בסוגריים. תרתי משמע. יום שישי שוקילנה רבו בגלל חלון. שניהם היו בכאסח ענקי אחד עם השני. ממש התעקשו לעמוד על שלהם ולא לסלוח אחד לשני. איכשהו דיברתי עם שניהם וגרמתי ללנה להתחיל לדבר איתו, כי בסה"כ שניהם היו פגועים. בכל אופן, ביום שבת שכחתי לשאול איך זה נגמר, אבל ביום ראשון נוכחתי לדעת שאכן הצלחתי, והם השלימו! *מרגישה גאה בעצמי*.]

בקיצר, ה2 האלה ישבו שם והתחרפנו טוטאלית! היו פשוט מלא קטעים מצחיקים לאללה.

הם שיגעו לי במיוחד את השכל עם איזה משו שהם דיברו עליו עוד בלילה הקודם. מילים שנגמרות ומתחרזות עם "דה". הם כבר עלו כמעט על כל מילה אפשרית... כשלפתע הברקתי עם "טרמפיאדה" שהם לא חשבו עליה, ומיד אחרי לנה זרקה "אולימפיאדה". נראה לי שהשניים האלה עשו איזושהי תחרות ביניהם מי מביא יותר מילים. לנה אפילו שלחה לו ב12:15 בלילה, כשהוא כבר ישן, הודעה שכללה סה"כ: "אינתיפאדה!!!" והמסכן נבהל וחשב שקרה לה משו... חיחי...

היום עצמו היה סביל ביותר!

שעה אנגלית.

שעתיים חלון (ישבתי והתחממתי לי בספריה. המקום היחיד עם המזגנים שעובדים על חימום טוב בביצפר.)

ושעה אנגלית ושעה אזרחוי.

בחלון, כשהייתי בספריה, אז בהפסקה בין 2 השיעורים (יש לי שעתיים חלון! P:) לנה החליטה לבוא לבקר אותי כי במילא הכיתה שלה ליד. ניסיתי להשלים משו בתנ"ך, והיא בינתיים חיטטה לי בהודעות בפלאפון (נו... מה לעשות... יש שם דברים כ"כ מרתקים... אני בקושי מוחקת הודעות, רק כשממש כבר אין מקום להודעות חדשות P: ) כאשר לפתע התחלנו לשמוע צלילים מוזרים שאין לנו מושג מאיפה הם באו. חשבתי בהתחלה שלספרנית, שדואגת להשתיק את כולם, אבל בעצמה מרעישה יותר מעדר פילים רצים, יש איזה רדיו שם אצלה או משו והיא החליטה להפעיל אותו... אבל האיכות של הסאונד הייתה טובה מדי. והספרנית עתיקה מדי. מה שאומר שזאת לא היא. ואז קלטתי שזה בא מהמערכת כריזה (שאגב, האיכות שלה ביום ממוצע שואפת לאותו מקלט רדיו מתקופת הספרנית). החליטו לשים לנו בהפסקה ברקע את השיר: "allways look at the bright side of life" או איך שזה לא נקרא... בקיצר, זה השרה אווירה נוררררא מוזרה. אבל באמת. דוגרי, זה נתן לי אפילו קצת הרגשה שמעצימה את תחושת הבית כלא שהביצפר עושה. פשוט כי זה כאילו הם מנסים לייפייף את הכל בכוונה, וככה להסתיר את כל הרשע בפנים. זה ממש עשה לי הרגשה כזאת.... אבל האמת, היה חביב לשמוע כל מיני מנגינות אופטימיות (?) בהפסקה הזו. קצת הוסיף לחיוך (: 

תקריות מצערות ו/או משעשעות מהביצפר, אני לא ממש זוכרת...

אני רק זוכרת שבגלל שעדן הייתה חולה, וליז לקחה לעצמה יום חופש, כי גם היא לא הכי בריאה, נותרתי לבדי לעשות בייביסיטר לשוקילנה. ודווקא היה מבדר ביותר.

כשחזרתי הבייתה, הסתכלתי מהחלון, והיה מראה קצת מגעיל. על רקע השמיים הנורא יפים שהיו באותו זמן, ועל רקע הים הכחול, שקיבל גוון מאוד יפה של תכלת, ראיתי את הארובות של חברת החשמל, פולטות ענן עשן סמיך ושחור. זה היה פשוט זוועתי...

בערב, הייתי אמורה ללמוד לאנגלית. ו"למדתי". אולי איזה חצי שעה... אחרי זה שוב פטפטתי עם אנשים (נו, מה לעשות שזה יותר מעניין מלשנן מילים שאני לא אזכור יום אחרי המבחן) ולמדתי קצת אח"כ.

יום שני:

לא כיף לקום ב7 בבוקר. ממש לא כיף :( במיוחד כשיש שמיכה כ"כ חמה וכייפית, ובחוץ כ"כ קר...

אבל לא הייתה לי ברירה... למרות שלא היה לי אכפת לפספס את השיעור הראשון [חברה עם האורקית...] וכבר חשבתי שאני מפספסת את האוטובוס, ושאני אגיע רק ב9 וחצי לביצפר.

אבל לא פספסתי... ושוב הגעתי כמה דקות לפני הזמן (גאד, ההסעה הזו מדייקת יותר מדי!!!)

ליד חדר ערבית (שמה האורקית החליטה שיהיו השיעורים שלנו בימי שני) לא היה אפחד. מוזר. אבל אחרי כמה זמן, נזכרתי שבפעם הקודמת מצאתי את כולם בספריה (שהיא ליד) מתחממים להנאתם במזגן. אז הלכתי לשם, ואכן מצאתי איזה חצי כיתה שלי יושבת שם. הצטרפתי לכמה דקות, שם הספקתי לקלוט שהרבה אני לא יודעת באנגלית, אבל בהחלט יש מקרים גרועים ממני.

המשכתי ללמוד מילים בשיעור חברה, ככה שאין לי הרבה מושג מה הלך שם... משו על הקטע עם כיפה אדומה שלא הספקנו לקרוא ממקודם... וואטאבר...

אח"כ אנגלית. היינו חצי כיתה. ועשינו איזה דף, שהיינו צריכים להשלים משפטים לפי איך שבא לנו. אז החלטתי שזה יהיה מבדר ביותר להכניס לכל קטע ריק את הפועל jump from the roof. כך יצאו לי כל המשפטים, וזה אשכרה התאים גם לתמימים שביניהם. המורה אמרה לי לקרוא את אחת התשובות שלי, אז עניתי לה שעדיף שאני לא. כי תמיד יש כמה ילדים שהיא אומרת להם שהתשובות שלהם לא מוסריות. וזה עוד על משפטים שכוללים עגילים בגבה. אז מה היא עוד תחשוב על תמימה שכמוני? ^.~

אח"כ היה ספרות, ואחריו מבחן.

בהפסקה לפני המבחן, אני וליז ניסינו לעזור לג'ולייט להבין כל מיני דברים בקשר לסיפור. אז ניסיתי להביר לה באופן ממש כללי... אבל היא כל הזמן צרחה עליי: "I have no body! I have no body" זה היה ממש משעשע לראות ילדה קופצת וצועקת שאין לה גוף בעוד כולם במילא בלחץ בכלל המבחן.(הגוף=גוף טקסט לתשובה במבחן, לא הגוף שלה באמת... P:)

המבחן היה ככה-ככה.

במילים, נראה לי שעניתי הכל נכון. בקטע עם המשפטים, אחד נראה לי בסדר, השני נראה לי שלא (וזה 10 נקודות!). השאלה על הסיפור- 60 נקודות (!!!) חירבשתי משו... אולי זה לא מספיק טוב, אבל זה מה שהצלחתי להוציא בפחות מחצי שעה.

בקיצר- נראה...

אחרי זה היה עוד ספרות והבייתה.

בדרך עליתי עם ליז ושוקי. היה מבדר בהחלט... איכשהו התחלנו לדבר על דברים של חורף (פוך-שוקו-מרק-וכן ליז, לשוקי יש נטיות סבתתיות שכאלו...) ואח"כ על כל מיני חנויות שמוכרות דברים שווים ממש בזול ליד הבית של שוקי... חחח... נראה לי שזה היתרון היחיד בשכונה שלו! (אה, ושהיא גם לא רחוקה מהים P:)

אניווי, חזרתי הבייתה, וגיליתי שהעכבר שלי מת כמעט לחלוטין. הסוללות הלכו קאפוט.

אז לא יכולתי לעשות הרבה, אבל מה שכן- שרון שלחה לי סרטון של דקה, מהמפגשחוף שהיה בקיץ. זה ממש קוטל! במשך 40 שניות, שומעים את שתינו ברקע, מנסות לקלוט דברים נוסח:"ומה הכפתור הזה עושה?" ורואים שם כל מיני אנשים, מכל מיני זוויות לא הגיוניות שצולמו בעודנו מטלטלות את המצלמה מצד לצד כדי להפיח בה רוח חיים.

אח"כ ניסיתי לנגן קצת (אני ממש מתה מחר בשיעור!)...

ובערך ב4 ומשו ג'וני התקשר אליי, ואיכשהו דיברנו 50 דקות בפלאפון... היה מבדר והזוי ביותר! (רק חבל שנאלצתי לחזור על כל משפט פעמיים בגלל הקליטה הגרועה בחור שבו הוא גר..)

אמא חזרה לקראת 6, ונסענו לדודים שלה. לדודה יש היום יומולדת, מה שמזכיר לי משו טיפה לא קשור:

מזל טוף לשחר!!!

היה חביב יחסית דווקא.

יש לי רגשי אשמה בגלל הדודים האלה, שכל הזמן מתלוננים על זה שאני לא מתקשרת אליהם :/

נאמ.

+וידוי+

אני גרועה בשמירה על קשר! במיוחד טלפוני...

אני פשוט מניאקית, זונה, רעה וטיפשה בכל מה שקשור ללהרים טלפון לאנשים אהובים ולתקשר איתם!!!

בלאט על עצמי!

+סוף וידוי+

אבל היום לא יצא לי כ"כ להיות איתם לבד, אז סבבה.

אבל אוף :(

בכל אופן, היו כמה קטעים חביבים, שהאנשים התחילו להיזכר בכל מיני קטעים מהתקופה בה עלינו לארץ. היה מבדר נורא!

כמו איזה קטע שאמא שלי ונטאשה, הלכו ביום חם ביותר באוגוסט של א"י, מהבית לאיזור צ'ק פוסט, שאז היה מקום נטוש ביותר, בגלל שהן שמעו על איזו חנות חדשה שנפתחת ומוכרים שם דברים בזול. החנות- לא הייתה שם. הכל היה לחינם. ולמה ברגל? כי הם היו חדשות בארץ, ולשלם 1.70 ש"ח לאוטובוס, היה אז מוגזם.

עוד סיפור של דוד אריק, שסיפר שהלך פעם לאיזה חבר שלו, וראה שהוא קנה מיטה חדשה עם מזרן קפיצים ממש עבה. הוא לקח תנופה מהדלת, וקפץ על המיטה בכל עצמו וכוחו. רק שמשהו הפריע לו בבטן. בשניה שהוא נחת, גוש לא קטן נע מתחתיו וניסה לברוח. מסתבר שמתחת לשמיכה ישן לו החתול הענק של החבר, ואריק פשוט נחת עליו! XDD

אריק חטף טראומה. החתול עוד יותר.

היו עוד כל מיני, אבל בא לי לישון...

אני אערוך מחר כנראה...

ביי ביי ולילה טוב!